מדינת ישראל, בדומה למרבית המדינות ברחבי העולם, מכירה בזכותו של כל אדם לבחור למי ברצונו להוריש את רכושו לאחר פטירתו, וזאת בהתאם לרצונו החופשי והצלול. עיקרון משפטי זה, הבא לידי ביטוי מפורש במסגרת חוק הירושה תשכ"ה-1965, מהווה עיקרון הבסיס במסגרת דיני הירושה במדינת ישראל, וזאת למעט מקרים חריגים ביותר.
עם זאת, במקרים מסוימים, ולאחר פטירתו של המוריש, מתעורר חשש בקרב בני משפחתו הקרובים לפיו צוואתו האחרונה של המוריש, אף שנוסחה על ידו בהתאם לנהלים הקבועים בחוק, אינה משקפת את רצונו האמתי והאחרון, אלא נוסחה תחת השפעה חיצונית ובלתי הוגנת. יובהר בהקשר זה, כי חוק הירושה מדגיש כי צוואה שנוסחה תחת השפעה חיצונית ובלתי הוגנת בטלה ומבוטלת, ואינה בעלת כל מעמד משפטי.
פס"ד ירושה – עמ"ש 45610-09-12
במקרה אחד לדוגמא, אישה מבוגרת אשר לה שני ילדים, בן ובת, בחרה טרם פטירתה להוריש את מלוא רכושה לידי בתה, כאשר במסגרת הצוואה הובהר במפורש כי הבן לא יהא זכאי לחלק כלשהו מהירושה, וזאת חרף היחסים הטובים אשר שררו בין האם לבנה במהלך השנים.
בתגובה, הבן אשר חש כי זכויותיו בירושה קופחו, פנה בראש ובראשונה לבית המשפט לענייני משפחה ברמת גן, בבקשה לביטול תוקפה המשפטי של הצוואה. בהמשך, ומשעה שבית המשפט לענייני משפחה בחר לדחות את התביעה, הבן לא ויתר, והגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב.
במסגרת התביעה, טען הבן כי אחותו, אשר התגוררה בעת ניסוח הצוואה בבית האם, ניצלה את מצבה הבריאותי והנפשי הרעוע של זו לצורך השפעה בלתי הוגנת על אופן ניסוח הצוואה.
האח טען בין היתר, כי עורך הדין אשר בפניו ניסחה האם את צוואתה, היה מכר של אחותו, כאשר האחות הייתה זו שסידרה את המפגש בין השניים, ולאחר מכן אף הסיעה את אימה לצורך הפקדת הצוואה בידי הרשם לענייני ירושה.
יתרה מזאת, לטענת האח, אשר הסתמך על ממצאיו של חוקר פרטי אשר שכר, עורך הדין אשר ניסח את הצוואה נוקט באופן שיטתי בדפוס פעולה פסול, הכולל מתן הדרכה ללקוחותיו כיצד יש באפשרותם להשפיע על המוריש לנסח את צוואתו האחרונה כרצונם, וזאת תוך הימנעות מיצירת מצג בדבר השפעה בלתי הוגנת על ניסוח הצוואה.
בנוסף, האח הבהיר במסגרת כתב התביעה כי יחסיו הטובים עם אמו, אשר נמשכו מזה שנים ארוכות, באו לידי ביטוי גם זמן קצר לאחר מועד ניסוח הצוואה, ובשעה שהאם העבירה לבנה סכום של 50,000 ₪. לטענת האח, עובדה זו, וכן עדויות נוספות בסגנון, מוכיחות כי לאם לא הייתה כל עילה לנשל את בנה באופן מוחלט מהצוואה, וזאת למעט השפעה בלתי הוגנת מצד הבת.
מה פסק בית המשפט?
בית המשפט המחוזי, לאחר שקילת כלל הממצאים, מצא כי אלו אכן מוכיחים כי הבת השפיעה בצורה בלתי הוגנת על האם, אשר מצבה הרפואי והנפשי הקלוקל מחד, וגישתה הנוחה של הבת אליה מאידך, אפשרו לבת לעשות כן, וזאת תוך נישול זכויותיו הלגיטימיות של הבן בירושה.
השופט גם הבהיר, כי עדותה של הבת בבית המשפט הייתה רצופה בשקרים ובאי אמתויות, וזאת לעומת עדותו המהימנה של הבן, שהוכיח את צדקת טענתו.
לאור האמור, בית המשפט בחר לקבל באופן מלא את תביעתו של הבן, ולהורות בדבר ביטול תוקפה המשפטי של הצוואה, וחלוקת העיזבון בשיטת הירושה על-פי דין. בנוסף, בית המשפט פסק לחובת המשיבה תשלום דמי משפט לטובתו של התובע, בסכום של 20,000 ₪.