בעוד שבתפיסה הציבורית הרווחת, המונח צוואה מתייחס בראש ובראשונה למסמך הנכתב בכתב יד בעליית גג מאובקת כלשהי, במסגרתה קשיש נוטה למות מכתיב את הוראותיו האחרונות בטרם יעבור לעולם הבא, הרי שבימינו, ההתפתחויות הטכנולוגיות הפכו צוואות מנוסחות בכתב יד למיעוט נכחד, כאשר נכון להיום, מרביתן המוחלט של הצוואות מנוסחות על גבי הדפוס, כאשר חתימתו של המצווה היא לרוב התוספת היחידה בכתב יד.
עם זאת, נשאלת השאלה היכן עובר הגבול, והאם, לאור המגמה שלהלן, יש מקום עוד לדרוש את חתימתו של המצווה על גבי הצוואה, בכתב ידו, ובפרט במקרים בהם לא קיים ספק ממשי לעניין מקוריותה של הצוואה. נושא זה נידון במסגרת פנייה שהוגשה לידי הרשם לענייני ירושה בתל אביב.
הפנייה דנן הוגשה ביחס לצוואתו האחרונה של האדם, אשר נוסחה לכל אורכה בדפוס באמצעות תוכנת הדוא"ל שהותקנה במחשבו האישי, כאשר על גבה התנוססה במפורש הכותרת "צוואה". יתרה מזאת, גם מקריאת תוכנה של הצוואה, לא היה מקום ממשי לספק כי נוסח זה נכתב מטעמו של המנוח.
עם זאת, חוק הירושה, תשכ"ה-1965, המסדיר בין היתר את דיני הירושה במדינת ישראל, ומגדיר את הכללים אשר נדרשים להתקיים במסמך מסוים על מנת שיוגדר כצוואה, אינו מכיר במסמך, המנוסח לכל אורכו בדפוס, והמצוי על גבי רשת האינטרנט בלבד, כצוואה בעלת תוקף משפטי.
חרף האמור לעיל, אחד מאלו שהוזכרו בצוואה, ומבין המוטבים העיקריים בה, הגיש פנייה לרשם לענייני ירושה, בבקשה כי לאור העובדה כי לא קיים ספק ממשי ביחס למקוריות הצוואה, ומאחר וניתן להניח בסבירות ממשית כי זו אכן משקפת את רצונו האחרון של המנוח, הרי שצוואה זו תאושר כצוואה בעלת תוקף משפטי, וכי הרשם לענייני ירושה יורה בדבר הוצאתה לפועל, באמצעות צו ירושה תקף.
מה פסק הרשם לענייני ירושה?
במסגרת החלטתו המנומקת של הרשם לענייני ירושה, לא הטיל הרשם ספק בעובדה שהצוואה אכן נוסחה לכל אורכה על ידי המנוח, או בעובדה שתוכן הדברים משקף, בסבירות גבוהה, את רצונו האחרון ביחס לחלוקת עזבונו. החלטתו של הרשם נסבה אך סביב השאלה האם אופן ניסוח הצוואה, כמסמך אינטרנטי שאינו מכיל את חתימתו של המנוח, או אישור מטעמו בכתב ידו, אכן מצדיק את ההכרה במסמך המדובר כצוואה בעלת תוקף משפטי.
בהקשר זה, הרשם התייחס בראש ובראשונה לנוסח חוק הירושה, ולסעיף 18 לחוק, המגדיר כי צוואה בעלת תוקף משפטי נדרשת להיות אחת מהבאות:
"צוואה נעשית בכתב יד, בעדים, בפני רשות או בעל-פה."
בהמשך, ומאחר ומבין צורות אלו, אין חולק כי הבקשה להכיר בצוואה מסתמכת על היותה "צוואה בכתב יד", הרשם התייחס בפרט לסעיף 19 לחוק, העוסק בדרישות אשר צריכות להתקיים בצוואה מסוג זה, כדלקמן:
"צוואה בכתב יד תיכתב כולה ביד המצווה, תישא תאריך כתוב בידו ותיחתם בידו."
בעוד שמגיש הבקשה טען, כי לאור הנסיבות, יש להכיר בצוואה כצוואה בכתב יד, ובהתאם לפרשנות המעוגנת בסעיף 3 לחוק, הרשם קבע, כי חוק הירושה מבהיר, כי צוואה בכתב יד אכן צריכה להיות מנוסחת לכל אורכה בכתב ידו של המנסח. הרשם הפנה גם להליך בש"א 1574/90 שולשטיין נ' מרקוביץ, בו נכתב במפורש כי לא ניתן להפוך צוואה מודפסת לצוואה בכתב יד, ללא קשר לנוסח שלה.
לאור האמור, הרשם קבע כי אין מדובר בצוואה בכתב יד, ומשכך אין מדובר בצוואה בעלת תוקף משפטי.