אחת מהתופעות המקוממות ביותר, אשר עולה לכותרות חדשות לבקרים, היא תופעת "ניצול הקשישים", כאשר כמעט מדי יום אנו למדים על עוד אירוע, במסגרתו מצבו הבריאותי או הנפשי הרופף של קשיש נוצל על ידי גורמים אינטרסנטים לצורך קידום עניינם, תוך שימוש בלחץ או בהפעלת מניפולציות על אותו קשיש או קשישה לצורך כך.
סוגיה זו, אשר חרף תפוצתה הגבוהה יחסית ממשיכה להדיר שינה מעיני רבים, ובמיוחד אלו אשר הוריהם חשופים לתרמיות מסוג זה, באה לידי ביטוי באופן ספציפי בכל הנוגע לסוגיית דיני הירושה.
בעוד שחוק הירושה הישראלי מגדיר במפורש, כי לכל אדם ישנה הזכות הבלעדית לקבוע את אופן חלוקת רכושו לאחר פטירתו, ובהתאם לרצונו החופשי, הרי שבמקרים מסוימים, לא ברור האם צוואתו של המנוח אכן משקפת את רצונו החופשי, או שדווקא את רצונו של גורם שלישי, אשר הפעיל לחץ על המנוח במועד ניסוח הצוואה, וכך עיוות בפועל את רצונו החופשי.
ת"ע 1580/07 ד.א נ' י.פ, ביהמ"ש לעניני משפחה בבאר שבע
התביעה דנן הוגשה מטעם אחד מילדיהם של זוג קשישים, אשר במרוצת השנים, ובעקבות התדרדרות הדרגתית במצבם הרפואי, החליטו לשכור מטפלת צמודה לטיפולם, במטרה לסייע להם באופן שוטף.
ברבות הזמן, זוג הקשישים פיתחו יחסי קירבה עם אותה המטפלת, אשר נכחה בביתם שעות רבות מדי שבוע, ואף קיימה איתם קשר ידידותי מעבר לשעות העבודה גרידא.
במקביל, היחסים בין זוג הקשישים לילדיהם החלו להתדרדר בהדרגה, כאשר בשלב מסוים, מסיבות שלא היו ברורות לחלוטין לילדים באותה התקופה, זוג הקשישים ניתק קשר עם ילדיהם באופן כמעט מלא, נתק שכלל אף מניעה מהילדים ומהנכדים מלהגיע לביקור בביתם.
ככל שהיחסים בין זוג הקשישים לילדיהם הלך והתרחק, כך הלכו היחסים בין הקשיש באופן ספציפי ובין המטפלת והתהדקו, כאשר המטפלת אף הוגדרה כשותפה בחשבון הבנק של הקשיש, והוא אף החל בתהליכים להעברת הזכויות המלאות בבית המגורים לידיה (אף שהליך זה לא הושלם עד מועד פטירתו של הקשיש). הקשיש אף הוסיף והגיש בקשה רשמית להכיר במטפלת כאפוטרופוסית הרשמית בגין הקשיש עצמו.
בהמשך, ולאחר פטירתו של הקשיש, נמצאה בביתו צוואה חתומה, אשר קבעה כי כלל הזכויות בבית המגורים בו התגוררו בני הזוג, וכן כלל הרכוש המצוי בבית, יועבר לאחר פטירתו לידי המטפלת באופן בלעדי, כאשר בת זוגו, שנותרה בחיים בשלב זה, וכן ילדיהם המשותפים, לא יזכו לקבלת ולו נתח. בתגובה, אחד מהילדים פנה לבית המשפט בדרישה לביטול תוקפה של הצוואה, בטענה כי זו נוסחה תחת השפעה בלתי הוגנת מטעם המטפלת, ומשכך דינה להתבטל.
מה קבע בית המשפט?
במסגרת פסק הדין, אשר ניתן במהלך שנת 2010, סקר בית המשפט את הוראות הדין הרלוונטי, ובפרט סעיף 30 א' לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, העוסק בשאלה מהי השפעה בלתי הוגנת במסגרת ניסוח צוואה, ומגדיר כי:
"הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי-הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה."
במסגרת פסק דינו, קבע בית המשפט, אשר הסתמך בין היתר על חוות דעת מטעם פקידת הסעד שביקרה במקום, כי במועד ניסוח הצוואה, הקשיש נפל תחת השפעתה הבלעדית של המטפלת, ובהשפעתה ניתק בהדרגה את קשריו עם ילדיו, מה שגרר את נישולם מהירושה בסופו של דבר.
כתוצאה מכך, בחר בית המשפט להוציא צו ביטול צוואה, ולהורות כי רכושו של המנוח יחולק במסגרת עקרונות דיני הירושה, ומשכך הנהנים מהרכוש יהיו בראש ובראשונה בני משפחתו של המנוח, ולא המטפלת.