צוואה היא אחד המסמכים האישיים ביותר שהפרט יכול לכתוב במהלך חייו. היא אחת הדרכים שבה אדם יכול להחליט מה ייעשה בנכסים ובזכויות שרכש במהלך החיים שלו לאחר מותו ולהבטיח שאלו יועברו לאנשים שהוא מעוניין שיקבלו אותם, או במילים אחרות הזוכים בה.
אם לא קיימת ההגנה על הצוואה ייתכן שהיא לא תתבצע והעיזבון של הפרט יחולק לפי הוראות חוק הירושה תשכ"ה-1965. בירושה לפי הדין העיזבון מחולק לפי סדר מעגלי הקרבה המשפחתית למוריש.
מסיבות אלו גם הגנה זו צריכה לעשות גם בזמן כתיבת הצוואה וגם לאחר פטירת האדם, היא כוללת הן את ההגנה הפיזית על קיומה והן מפני התנגדות שתוביל לפסילה שלה.
הגנה פיזית על צוואה
הגנה על הצוואה מפני השמדה או אובדן שלה יכולה להיעשות על ידי הפקדת הצוואה אצל הרשם לענייני ירושה. סעיף 21 לחוק מאפשר לפרט להפקיד את צוואתו כפיקדון בכספת עד לאחר מותו במשרדי הרשם שבאזור מגוריו. לצורך כך עליו להצטייד באישור תשלום על האגרה, תעודת זהות ולהכניס את הצוואה לתוך מעטפה סגורה שעליה יהיה רשום שמו והתאריך שבה הופקדה.
הרשם אינו בודק את תוכן המסמך אך התאריך שבו הופקדה יהיה ראייה לכאורה שהצוואה אכן נעשתה על ידי אותו אדם לכל המאוחר בתאריך שבו נמסרה. כמו כן, חובה עליו למסור אותה להפקדה בכוחות עצמו.
הגנה מהותית על צוואה
הגנה מפני פסילת הצוואה לאחר מותו של האדם מתייחסת בעיקר לאופן שבו נעשתה ולתוכן שלה. החוק מכיר בארבע דרכים ליצירת צוואה. סעיף 25ב לחוק מאפשר לבית המשפט לקיים את הצוואה גם אם היו פגמים בעריכתה, כל עוד ברורה ממנה כוונת המצווה וכל עוד התקיימו רכיבי היסוד בהתאם לאופן שבו נעשתה.
כך בצוואה בפני עדים, חשוב שזו תיעשה בפני עדים ובצוואה בכתב יד שהיא אכן כולה תהא בכתב היד של המצווה לרבות תאריך עריכתה.
מלבד זאת, לצורך אותה הגנה כדאי להוסיף לה חוות דעת רפואית על המצב הגופני והנפשי שבו היה מצוי האדם בזמן עשייתה. סעיף 30 לחוק קובע שהוראות בצוואה שנעשו תחת תרמית, כפייה, איום, תחבולה או השפעה בלתי הוגנת יהיו בטלות.
בפסק הדין דנ"א 1516/95 מרום נ' היועמ"ש, תק-על 98 (2) 1831 בית המשפט העליון קבע מספר מבחנים לקביעת מידת ההשפעה הבלתי הוגנת על המצווה. כך, בית המשפט יבדוק את מצבו המנטלי והגופני של המוריש בתקופה הקרובה ביותר לתאריך עריכת הצוואה. היקף הקשרים של המנוח עם סביבתו באותו הזמן, מידת התלות שלו באדם שנטען שהשפיע עליו והיקף המעורבות של אותו אדם בעריכת הצוואה של הפרט.
ככל שיהיו יותר ראיות לכך שהמצווה ניהל קשרים רבים ומספקים באותה תקופה ולא התנתק והסתגר, היה עצמאי ולא תלוי באותו נהנה, היה כשיר מבחינה גופנית ומנטלית ומידת המעורבות של הנהנה הייתה קטנה כך יגבר הסיכוי שבית המשפט ידחה טענות התנגדות מסוג זה.
קיימות גם דרישות נוספות שיש להקפיד עליהן על מנת שרצון המצווה יהיה מוגן. כך חובה לרשום את הצוואה בלשון הברורה ביותר שאפשר. סעיף 32 לחוק מאפשר לקיים צוואה גם אם נפלה טעות בתיאור הנכס, אדם, מספר חשבון, תאריך ועוד אם עדיין ברורה מהצוואה כוונת המצווה בזמן עריכתה.
לעומת זאת, לפי סעיף 33 הוראה בצוואה שלא ניתן להבין את המשמעות שלה, מה ציווה האדם או מי המצווה תתבטל. מסיבות אלו חשוב לרשום את שמותיהם המלאים של היורשים עם מספרי תעודות הזהות שלהם וכתובות המגורים שלהם נכון ליום עריכת הצוואה.
בנוסף, לפי סעיף 34 לא ניתן גם להורות בצוואה על דבר שאינו מוסרי, אינו חוקי או נוגד את תקנת הציבור וכל הוראה שכזו תהיה בטלה ולא יהיה אפשרי להגן עליה. פסק דין ת"ע 5130-08 ג' ואח' נ' האפוטרופוס הכללי תל אביב דן בסעיף זה, היותה ובצוואה שכתבה האם שנפטרה היה סעיף אשר ביצוע הוראותיו עלול לפגוע במצבם ובבריאותם הנפשית של ילדיה.