הלשכות השונות של הרשמים לענייני ירושה הינן יחידות סמך במסגרת אגף האפוטרופוס הכללי במשרד המשפטים, אשר מתחלקות בהתאם לאזורים הגיאוגרפיים בארץ, כאשר בכל אזור קיימת לשכה לענייני ירושה המופקדת על הסוגיות הרלוונטיות בשטחו.
תפקידן של הלשכות הוא להעניק סעד בכל סוגיה הנוגעת במישרין לענייני ירושה, כאשר סמכותן מתבססת על התיקון לחוק הירושה תשכ"ה-1965, אשר התקבל בשנת 1998, והוביל להקמתן של לשכות הירושה ברחבי הארץ.
תפקיד הרשם לענייני ירושה
תפקיד הליבה של הלשכות לענייני ירושה הוא הטיפול בכל הבקשות למתן צו ירושה, כמו גם בקשות למתן צו קיום צוואה, וזאת במקרים בהם הבקשות לא הוגשו ישירות לבית הדין הרבני, אשר גם לו סמכות מנהלתית לטיפול בנושא.
במסגרת הטיפול בבקשות להוצאת צו ירושה או צו לקיום צוואה, הלשכה לענייני ירושה אחראית לבצע בירור מקיף בסוגיה, בין היתר בשאלה האם הבקשה עומדת בקריטריונים ובנהלים אשר נקבעו בחוק, וכן האם קיימת צוואה קודמת מטעם המנוח, אשר עומדת בסתירה לבקשה שהוגשה.
מתוקף תפקידו, ובהתאם ללשון החוק, הרשם מחויב להקצות זמן סביר להגשת התנגדויות לבקשות, אשר נקבע ביום הגשת הבקשה לצו. כמו כן, מחובתו של הרשם לפעול לשם פרסום הודעה על הגשת הבקשה לצו הירושה או צו קיום הצוואה בעיתונות היומית, וזאת במימון מגיש הבקשה.
לאחר חלוף זמן סביר אשר נקבע לצורך הגשת התנגדויות (אשר על פי חוק לא יפחת משבועיים), ובמידה ולא התקבלה התנגדות להוצאת הצו, בסמכותו של הרשם להוציא את הצו המבוקש.
במקרים בהם התקבלה התנגדות לבקשה להוצאת צו ירושה או צו לקיום צוואה, אין בסמכותו של הרשם לענייני ירושה לפסוק בנושא בעצמו, והוא נדרש להעביר את הטיפול בסוגיה לידי אחד משני גורמים משפטיים אשר להם הסמכות המשפטית להכריע בסוגיה.
הגורם המשפטי הראשון הוא בית המשפט לענייני משפחה, אשר מתוקף תפקידו כמוגדר בחוק מהווה את "ברירת המחדל" לטיפול בסוגיות אלו, ומשכך במרביתם המוחלט של המקרים, הסוגיה מועברת ישירות לטיפולו.
עם זאת, ובמידה וכל הצדדים בדיון מעוניינים בכך, באפשרותם לבקש את העברת הדיון בתיק לידי בית הדין הרבני, וזאת ללא צורך בנימוק ענייני כלשהו. במידה ומושגת הסכמה מלאה להעברת הדיון, אשר נדרשת להיות מגובה בכתב ולכלול את כל הצדדים המעורבים, התיק מועבר לבית הדין הרבני ולא לבית המשפט לענייני משפחה.
תפקידים נוספים
נוסף על תפקידים אלו, לשכת הרשם לענייני ירושה מוסמכת לתפקד כגורם מנהלי מורשה לצורך עריכת צוואות, וזאת במסגרת הליך "צוואה בפני רשות" ובהתאם לתיקון מספר 22 לחוק הירושה.
במסגרת ההליך, באפשרותו של כל אדם להביע את צוואתו בעל-פה בפני הרשם לענייני ירושה, כאשר לאחר הקראת הדברים בפני המוריש בשפתו, העלאתם על הכתב וחתימתם על ידי הרשם עצמו, הצוואה מקבלת תוקף משפטי, בדומה לכל צוואה אחרת המוכרת על ידי החוק בישראל.
נוסף על כך, גם במקרים בהם המוריש בחר לנסח את צוואתו באופן עצמאי, באפשרותו לאכסן את צוואתו בידיה של הלשכה לענייני ירושה הקרובה למקום מגוריו, וזאת על מנת להבטיח כי גם לאחר מותו, לא תהיינה אפשרות לערער על רצונו האחרון. זאת חרף העובדה כי תוכן הצוואה, ואף עצם קיומה, נותר חסוי לחלוטין עד לפטירתו של המוריש.
על מנת לעשות כן, על המוריש לסור בעצמו ללשכת הרשם לענייני ירושה, ולמסור בעצמו את הצוואה לידי נציג הרשם, בכפוף להצגת פרטים מזהים המוכיחים את זהותו מעל לכל ספק סביר.