חוק הירושה תשכ"ה-1965, בבואו להגדיר מהם התנאים הנדרשים לצורך הכרה בתוקפה המשפטי של צוואה, קובע כי על הצוואה לבטא את רצונו האמתי והאחרון של הנפטר, וזאת על מנת להבטיח כי חלוקת עזבונו של הנפטר תבוצע בהתאם לשאיפתו האחרונה, וללא כל השפעות זרות.
עם זאת, קיימים מקרים בהם מתעורר חשד לאחר פטירתו של המוריש, כי צוואתו האחרונה אינה משקפת כאמור את רצונו החופשי והאחרון, וכי זו נוסחה תחת לחץ חיצוני שאינו הוגן. במקרים שכאלו, נשאלת השאלה מהו מעמדה החוקי של הצוואה, והאם בית המשפט צפוי להכיר בתוקפה המשפטי.
מה אומר החוק?
סעיף מס' 30 (א) לחוק הירושה, קובע כי "הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי-הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה". משמעות הדבר היא, שבכל מקרה בו נמצא כי הצוואה חוברה תוך הפעלת אחד מהאמצעים שלהלן, הרי שתוקפה המשפטי בטל ומבוטל, וזאת באופן מוחלט.
יש להבהיר בהקשר זה, כי החוק אינו מתייחס למטרה שעמדה מאחורי הפעלת האמצעים, אלא אך לעצם הפעלתם, כאשר גם במקרים בהם הפעלת הלחץ נעשתה למטרה הנתפסת כ"חיובית", כגון ניסיון לשכנע אדם לכתוב את צוואתו, וזאת חרף אי רצונו המובהק לעשות כן, הרי שהדבר מהווה על פניו עילה לפסילת תוקפה המשפטי של הצוואה, וזאת חרף הרצון הטוב במובהק של "מפעיל הלחץ".
עוד יצוין בהקשר זה, כי במקרים בהם גורם מסוים טוען כי צוואתו של המוריש חוברה תחת השפעה שאינה הוגנת, הרי שחובת ההוכחה מוטלת על אותו הגורם, אשר נדרש להוכיח מעל לכל ספק, כי על מנסח הצוואה אכן הופעלה השפעה בלתי הוגנת, וזאת בשעת ניסוח הצוואה.
כמו כן, על מעלה הטענה להוכיח כי ההשפעה הבלתי הוגנת הופעלה במידה ניכרת, אשר היה בה די בכדי לפגוע ביכולתו של מנסח הצוואה להפעיל את רצונו החופשי במהלך ניסוחה.
מה ההבדל בין "השפעה הוגנת" ל"השפעה בלתי הוגנת"?
חשוב להדגיש, כי חרף האיסור על הפעלת השפעה בלתי הוגנת על מנסח הצוואה, הרי שהחוק אינו אוסר הפעלת "השפעה הוגנת" על מנסח הצוואה, וזאת אף במטרה לנסות ולשכנעו להותיר הטבות מסוימות לאנשים ספציפיים.
בית המשפט קבע בהקשר זה, כי בכל הנוגע לשאלה הבסיסית, באילו מקרים מדובר בהשפעה הוגנת או בלתי הוגנת, הרי שהמבחן העליון הוא השאלה האם ההשפעה פגעה באופן ניכר ביכולתו של מנסח הצוואה לפעול באופן חופשי, ובהתאם לרצונו.
מסיבה זו, בעוד שניסיון לשכנע אדם לנסח את צוואתו על ידי שיחה ידידותית הנערכת בנעימות תוגדר כהשפעה הוגנת, הרי שניסיון לעשות כן תוך שימוש באיומים על חייו או העלאת הפחדות שווא מהווה השפעה שאינה הוגנת, וצפויה להביא לביטול תוקפה המשפטי של הצוואה.
חשוב לציין, כי אף בני משפחתו של המוריש אינם נהנים מחסינות, כאשר כל הפעלת לחץ חריג מצדם על המוריש במטרה לשכנעו לנסח צוואה בניגוד לרצונו החופשי, אף היא מוגדרת כהשפעה בלתי הוגנת, על כל המשתמע מכך.
בסופו של דבר, התשובה לשאלה באילו מקרים השפעה תוגדר כהשפעה הוגנת ובאילו מקרים כהשפעה בלתי הוגנת אינה חד משמעית, שכן מטבע הדברים, בעוד שאדם ספציפי יכול לעמוד מול לחץ מסוים ללא קושי, ומשכך מדובר בהשפעה הוגנת, הרי שזולתו לא יוכל לעשות כן, מה שעלול להביאו לפעול בניגוד לרצונו, וכך להוות השפעה בלתי הוגנת.
מסיבה זו, ההחלטה הסופית בסוגיה זו נעשית על ידי בית המשפט, וזאת בהתאם לאופי המקרה, ולמסמכים הרלוונטיים המוצגים בפניו.