דיני הירושה במדינת ישראל, המעוגנים במסגרת חוק הירושה, תשכ"ה-1965, מכירים בשתי דרכים שונות לחלוקת עזבונו של אדם לאחר פטירתו.
הדרך הראשונה היא באמצעות צוואה אשר נוסחה על ידי המוריש, במסגרתה הוא מתווה את אופן חלוקת הרכוש. הדרך השנייה, אשר מקבלת תוקף במידה והמוריש לא הותיר מאחוריו צוואה תקפה, היא באמצעות דיני הירושה המוסדרים בחוק, אשר מעניקים עדיפות לקרובי משפחתו של הנפטר.
חרף האמור לעיל, ואף שככלל, צוואתו של אדם גוברת על הוראות סדר הירושה, הרי שבמקרים חריגים, ומשעה שהצוואה אינה עומדת בכללים המופיעים בחוק, או לחילופין אינה מבטאת את רצונו החופשי והאחרון של המוריש, הרי שיש בסמכותו של בית המשפט לבטל את תוקפה המשפטי, באופן חלקי או מלא.
לצורך כך, על בית המשפט להשתכנע כי הצוואה אכן אינה משקפת את רצונו החופשי של המוריש, וזאת מעל לכל ספק סביר.
ת"ע 22477-10-11
המקרה דנן עסקינן בתושב ישראלי, אשר ברבות השנים התדרדר לשימוש בסמים קשים, אשר הובילו בסופו של דבר אף לפטירתו כתוצאה ממנת יתר. זמן מה טרם פטירתו, ניסח המנוח צוואה בכתב יד, במסגרתה ציווה כי כלל רכושו יועבר לידי מי שהוגדר כ"חבר קרוב", וזאת אף שאמו של המנוח עודנה הייתה בחיים.
לאחר פטירתו של המנוח, פנה אותו החבר ללשכת הרשם לענייני ירושה, בבקשה להוצאת צו קיום צוואה. בתגובה, עורך הדין אשר מונה לניהול העיזבון המשפחתי לאחר פטירת האם, זמן קצר לאחר פטירת המוריש עצמו, הגיש התנגדות לצו קיום צוואה, ומשכך הדיון בתיק עבר לידי בית המשפט לענייני משפחה לצורך הכרעה.
במסגרת ההתנגדות, טען עורך הדין כי המוריש הוחתם על הצוואה בעודו במצב נפשי שאינו צלול כתוצאה מהתמכרותו לסמים. עורך הדין טען עוד כי הצוואה נוסחה תחת לחץ נפשי ממשי מצדו של אותו ה"חבר", אשר בהתאם לצוואה הינו הנהנה מפירות הירושה, ומשכך הדבר נופל תחת הקטגוריה של "השפעה בלתי הוגנת", בהתאם להגדרת חוק הירושה, ומשכך דין תוקפה המשפטי של הצוואה להתבטל.
עורך הדין אף ציין, כי בצוואה נפלו מספר פגמים צורניים ותוכניים, ביניהם אי קיומו של תצהיר מטעם המוריש, וכן אי הופעת תאריך חתימה. בנוסף, נוסף הצוואה כלל אף נכסים שלא היו בבעלותו של המוריש במועד ניסוח הצוואה, והדבר שימש כעדות נוספת בדבר חוסר כשירותו הנפשית של המוריש במועד ניסוחה.
מה קבע בית המשפט?
במסגרת פסיקתו, בחן בית המשפט את הוראות החוק, ובפרט בכל בנוגע לסעיף 30 לחוק, המגדיר כי:
"הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה."
במקרה דנן, ביקש בית המשפט לבחון, במסגרת העדויות שהוצגו בפניו, האם הצוואה אכן משקפת את רצונו החופשי של המוריש, או שזו נוסחה תחת לחץ שאינו כשר, ותוך ניצול חולשתו הנפשית של המוריש.
בית המשפט קבע, כי היחסים בין המוריש ואותו ה"חבר" המוזכר בצוואה, היו יחסי תלות לכל דבר ועניין, במסגרתן בין היתר החבר סיפק למוריש כסף באופן שוטף לצרכים שונים. כמו כן, אותו החבר קישר בין המוריש ובין עו"ד בפניו נוסחה הצוואה, ואף נכח בפגישות, וקיבל לידו העתק מנוסח הצוואה.
לאור האמור, בית המשפט קבע כי צוואתו של המוריש אכן נוסחה תחת השפעה בלתי הוגנת מצד החבר, תוך ניצול מצבו הנפשי הקלוקל, ומבלי שהבין את משמעותן הרחבה של פעולותיו. משכך, ההתנגדות התקבלה, ובקשתו של החבר להוצאת צו קיום צוואה נדחתה.