בהתאם לדיני הירושה בישראל, המעוגנים במסגרת חוק הירושה, תשכ"ה-1965, נקבע כי כל אדם רשאי לקבוע את זהותם של המוטבים, אליהם יועבר עזבונו לאחר פטירתו, וזאת בהתאם לרצונו החופשי.
החלטה זאת נדרשת להיעשות באמצעות צוואה, המנוסחת באחת מהדרכים המוכרות בחוק, כאשר לאחר פטירת המוריש, ועל מנת לתת תוקף משפטי לצוואתו, על המוטב או המוטבים לפנות לרשם לענייני ירושה, אשר בסמכותו להוציא צו קיום צוואה.
עם זאת, במידה ורצונו בכך, רשאי כל גורם שלישי להגיש התנגדות לצו קיום צוואה, לאחר שהבקשה הוגשה לידי הרשם. במקרה כזה, העניין מועבר אוטומטית לסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה, המחזיק בסמכות המנהלית לדיון בתיק.
ת"ע 44454/09 ד' ואח' נ' ד' ואח'
פסק הדין שלהלן מתייחס למקרה, במסגרתו לאחר פטירתה של אישה מבוגרת, זו הותירה מאחוריה צוואה, אשר נוסחה בסיוע של נוטריון מוסמך, ועל גב הצוואה התנוססה חתימתה.
במסגרת צוואתה, הורישה המנוחה את מלוא עיזבונה לידי נכדו של אחיה, וכן לידי אשתו. כאשר בעקבות זאת, אחותה של המנוחה, וכן אחייניה, חשו עצמם כמנושלים מזכויותיהם החוקיות, ומשכך פנו לרשם לענייני ירושה בהתנגדות לצו קיום צוואה, ומשכך הדיון בתיק עבר לידי בית המשפט לענייני משפחה.
במסגרת ההתנגדות, טענו המתנגדים להוצאת צו הירושה כי הצוואה אינה משקפת את רצונה האמיתי והאחרון של המנוחה, אלא נוסחה תחת השפעה בלתי הוגנת מצד המוטבים.
כחיזוק לטענה זו, העלו המתנגדים שלל טענות ביחס לצוואה, ובין היתר כי זו נוסחה בשפה העברית, שאינה שפת האם של המנוחה, כי חתימתה של המנוחה על צוואתה הינה מזויפת, וכן כי מצבה הרפואי של המנוחה במועד החתימה לא אפשר לה להפעיל שיקול דעת מספק, ומשכך הצוואה מלכתחילה אינה מבטאת את רצונה האמיתי, ומשכך אין לקבלה כצוואה בעלת תוקף משפטי.
מה פסק בית המשפט?
במסגרת פסיקתו, בחן בית המשפט את הוראות החוק, ובראש ובראשונה את הוראות סעיף 22, המתייחס להגדרתה של צוואה בפני רשות. בית המשפט קבע, כי נוסחה של הצוואה עונה על הדרישות בחוק ביחס לצוואה מסוג זה, שכן הצוואה נוסחה בפניו של נוטריון, הכשיר לעשות כן בהתאם להוראות הסעיף. משכך, טענות המתנגדים לעניין אופן ניסוחה של הצוואה, אשר רלוונטיות בעיקרן לצוואה בפני עדים, אינן מהוות עילה לפסילת תוקפה המשפטי של הצוואה.
גם את טענת המתנגדים, לפיה חתימתה של המנוחה, המתנוססת על גבי הצוואה, הינה חתימה מזויפת, בית המשפט בחן לגופה, ושלל אותה. בית המשפט קבע, ובהתאם לעדותו של הנוטריון בפניו נוסחה הצוואה, כי חתימתה של המתלוננת הינה אותנטית, ואכן נעשתה על ידה.
ביחס לטענה בדבר מצבה הרפואי של המנוחה, אשר לטענת המתנגדים מנע מהמתלוננת מלהפגין שיקול דעת עצמאי, הרי שבית המשפט בחן את מצבה על סמך המסמכים הרפואיים שהוצגו בפניו. בית המשפט קבע, כי מצבה הרפואי של המנוחה, אף שלא היה שפיר, לא שלל את יכולתה להפגין שיקול דעת ברמה מספקת לצורך ניסוח צוואתה.
ולבסוף, ביחס לטענות לעניין הפעלת לחץ והשפעה בלתי הוגנת על המנוחה, אשר פגעו בשיקול דעתה באופן שאינו ראוי, בית המשפט שלל גם טענה זו, וקבע כי המתנגדים לא הוכיחו באופן חד משמעי שאופן התנהלותם של המשיבים חרג ממידת הסבירות בנסיבות העניין.
לאור האמור, בית המשפט דחה את ההתנגדות, הכיר בצוואה כבעלת תוקף משפטי, וחייב את המתנגדים בתשלום הוצאות משפט לזכותם של המשיבים, בסך כולל של 80,000 ₪.