חוק הירושה, תשכ"ה-1965 שם דגש מיוחד על ההסתמכות באשר לרצונו האחרון של הנפטר, בכל הנוגע לאופן חלוקת רכושו לאחר פטירתו. במרביתם המוחלט של המקרים, צוואתו האחרונה של הנפטר הינה הגורם המרכזי במסגרת חלוקת רכושו, ומשכך חשיבותה המשפטית היא ללא עוררין.
עובדה זו מביאה למספר מקרים בכל שנה, בהם נעשה ניסיון לזייף את צוואתו של הנפטר, וזאת באמצעות שכתוב סעיפים מסוימים בה, או לחילופין ניסוח צוואה חדשה אשר מתיימרת להיות צוואתו האחרונה והמקורית של הנפטר. מקרים אלו מוגדרים בחוק כעבירה פלילית, ומהווים עילה להשתת עונשים כבדים על העבריינים, ולרבות עונש מאסר בפועל.
זיוף ירושה – סימנים מעידים
מטבע הדברים, בכל מקרה של זיוף ירושה הגורם האחראי הוא זה אשר מעוניין להגדיל את ההטבות אשר מוענקות לו במסגרת ירושת הנפטר, וזאת תוך שימוש באמצעים לא חוקיים. מסיבה זו, בכל מקרה בו קיים חשש בדבר זיוף ירושה, הרי שהחשודים העיקריים הינם אלו אשר נדמה כי הייתה להם סיבה ממשית לפעול בדרך זו, ולרבות במידה ומדובר בקרובי משפחה.
כמו כן, זיוף הירושה דורש מטבע הדברים גישה מסוימת לחפציו האישיים של המוריש, וזאת לפרק זמן ארוך יחסית. כמו כן, חשוב לשים לב לנוסח הצוואה, ובמיוחד לאותם הסימנים הנראים "חריגים" במידה מסוימת, כאשר אלו יכולים להעניק רמז ממשי באשר לזהותו של מזייף הצוואה, ולספק "קצה חוט" בדרך לחשיפתו.
איך מתמודדים עם זיוף צוואה?
כאמור, העיקרון המרכזי במסגרת דיני הירושה בישראל, עליו מסתמכים בתי המשפט באופן מוחלט, הוא הניסיון למלא אחר רצונו האחרון של הנפטר, ככל שהדבר מתאפשר. מסיבה זו, בתי המשפט מתייחסים ברצינות רבה לכל טענה בדבר זיוף צוואה, כאשר טענה שכזו, אשר מוגשת במרבית המקרים במסגרת התנגדות לצו קיום צוואה, מהווה עילה לכשעצמה להשהיית הליכי חלוקת הרכוש, וזאת עד לפתרון הסוגיה.
יש לזכור, כי בניגוד לעיקרון הבסיסי במסגרת החוק במדינת ישראל, לפיו כל אדם "זכאי עד שתוכח אשמתו", הרי שבמרבית המקרים, הדבר לא חל בכל הנוגע לטענה בדבר זיוף צוואה.
משמעות הדבר היא, וכפי שנקבע אף על ידי בית המשפט העליון, כי חובת ההוכחה על מהימנות הצוואה מוטלת על האדם אשר טוען למהימנותה. עם זאת, הדבר תקף אך במקרים בהם הטוען לזיוף הצוואה מציג עדויות ומסמכים מסוימים, אשר יוצרים ולו ספק סביר במהימנותה של הצוואה.
במרבית המקרים בהם נטען כי צוואה מסוימת מהווה זיוף, כולה או חלקה, בתי המשפט אינם מסתפקים בטענות מטעם שני הצדדים, ופועלים באופן עצמאי על מנת לגלות את האמת לאמיתה. במקרים אלו בתי המשפט נוטים פעמים רבות לפנות לגרפולוג מומחה, אשר מועסק מטעם בית המשפט ומהווה גורם ניטרלי, וזאת לשם בחינה האם הצוואה אכן נכתבה על ידי הנפטר באופן בלעדי.
עם זאת, ובנוסף לבדיקה הגרפולוגית, בתי המשפט מעניקים לרוב משקל רב גם לעדים מטעם שני הצדדים, ובמיוחד לאלו אשר נכחו במועד החתימה על הצוואה, ואשר מהימנותם אינה מוטלת בספק. במרבית המקרים בהם הצוואה נחתמה בנוכחות בעל מקצוע רשמי, כגון עו"ד מוסמך או נוטריון, הרי שעדותם מהווה גורם מרכזי בהחלטה כיצד בית המשפט יפסוק בסוגיה.
בסופו של דבר, ההתמודדות למול החשד לזיוף צוואה אינה דבר קל, ועלולה לגרום להתלהטות הרגשות ולביצוע פעילות לא שקולות. מסיבה זו, חשוב להקדים ולפנות להתייעצות עם עורך דין בקיא ומנוסה בתחום, וכך להבטיח כי הזיוף ייחשף לאור, והמזייף יטופל על פי החוק בישראל, ובמלוא חומרת הדין.