דיני הירושה בישראל, המבוססים על חוק הירושה תשכ"ה-1965, קובעים כי לאחר פטירתו של אדם, חלוקת רכושו תתבצע בראש ובראשונה בהתאם לרצונו החופשי והצלול, אשר בא לידי ביטוי במסגרת צוואתו האחרונה, וזאת ככל שהנפטר הותיר מאחוריו צוואה בעלת תוקף משפטי.
לעומת זאת, ובמידה והמוריש נפטר מבלי להשאיר אחריו צוואה בעלת תוקף משפטי, הרי שחלוקת רכושו תתבצע על סמך הכללים הנהוגים בחוק, ובשיטת ה"ירושה על פי דין".
באופן כללי, הירושה על פי דין בישראל מבוססת על עיקרון "קרבת הדם", כאשר ככלל, ככל שאדם מקיים קשר דם קרוב יותר בחייו למוריש, הרי שזכותו ליהנות מנתח מעיזבונו של זה לאחר מותו עולה בהתאם. עם זאת, החוק מכיר בשני חריגים לעיקרון זה, כאשר הראשון מבניהם מתייחס לבן/בת זוגו של הנפטר, אשר זכאי למחצית מכלל שוויו של העיזבון, והשני מבניהם מתייחס לילדיו המאומצים של הנפטר, אשר זכאים לנתח שווה מהעיזבון בדיוק כמו ילדיו הביולוגים של הנפטר.
מי זכאי ליהנות מירושה?
באופן כללי, חוק הירושה קובע כי על מנת ליהנות מפירות הירושה, היורש המיועד חייב להיות בחיים ביום פטירתו של המוריש, כאשר מי שאינו בחיים בעת פטירתו של המוריש ככלל אינו זכאי לנתח מעיזבונו. עם זאת, החוק מגדיר כי במידה ואדם מסוים נולד במהלך 300 הימים שלאחר פטירת המוריש, הרי שהוא נחשב כמי שהיה בחיים בעת פטירתו, ומשכך זכאי ליהנות מנתח מעיזבונו.
כמו כן, החוק מגדיר מקרים מסוימים, אשר בעקבות התרחשותם צפוי האדם לאבד את זכאותו ליהנות מעיזבונו של הנפטר, ומוגדר כ"פסול לירושה". מקרה זה הינו לדוגמה בשעה שהיורש המיועד הורשע בבית המשפט בניסיון לגרום למותו של המוריש, גם במידה ולא הצליח בכך בפועל, וזאת במסגרת עיקרון "הרצחת וגם ירשת". כמו כן, גם במידה ונמצא כי היורש המיועד זייף את צוואתו של המוריש, או השמידה לחלוטין, הרי שבמרבית המקרים בית המשפט יכריז עליו כפסול לירושה, וזאת חרף קרבת דמו למוריש.
כיצד נקבעת הזכאות לירושה על פי דין?
במידה והנפטר לא הותיר מאחוריו צוואה בעלת תוקף משפטי, הרי שחלוקת רכושו מבוצעת בהתאם לנהלי חוק הירושה, אשר קובעים כי עיזבונו של הנפטר יחולק שווה בשווה בין בן זוגו בטרם מותו לבין צאצאיו החוקיים, וזאת לרבות ילדיו המאומצים, אשר מעמדם זהה בסוגיה זו לילדיו הביולוגיים באופן מלא. עם זאת, בן זוגו של הנפטר זכאי במרבית המקרים גם לזכויות נוספות, וביניהן לזכות קניינית על בית מגוריו של הנפטר טרם מותו, וזאת כל עוד בן הזוג התגורר בבית זה יחד עם הנפטר בתקופה שטרם מותו.
במידה וילדיו של הנפטר אינם עוד בין החיים, הרי שהחוק מכיר בזכאותם של צאצאי הילדים ליהנות מעיזבונו של הנפטר, כאשר במקרה זה בן זוגו של המוריש יהא זכאי לשני שליש משוויו הכולל של העיזבון, והשארית תעבור לצאצאיו של ילדי הנפטר. במידה וילדי הנפטר אינם בחיים, ולא הותירו מאחוריהם צאצאים, הרי שהוריו של הנפטר יהיו זכאים לשליש משווי עזבונו של הנפטר, כאשר בן זוגו יהא זכאי לשני השליש הנותרים.
במידה והנפטר לא הותיר מאחוריו ילדים או הורים, בן זוגו של הנפטר ייהנה מכלל נתח הירושה, וזאת במידה ועודנו בחיים. במידה והנפטר לא הותיר מאחוריו כל שאר בשר, או בן זוג, הרי שירושתו עוברת במלואה לידי מדינת ישראל, כאשר סכום זה יכול להיות מנוצל אך למטרות המוגדרות מראש בחוק, כגון חינוך, תרבות, או אספקת צרכים הומניטריים שונים.
אולי יעניין אותך לקרוא גם: