עזבון חובות

חוק הירושה תשכ"ה-1965, אשר מסדיר את סוגיית דיני הירושה במדינת ישראל, קובע במפורש כי זכותו של כל אדם להוריש את עזבונו ליורשיו, ובהתאם לרצונו החופשי. עם זאת, וחרף העובדה כי מדובר בעיקרון בסיס, הרי שקיימים מקרים בהם רצונו האחרון של הנפטר אינו מהווה השיקול היחיד בסוגיית חלוקת רכושו לאחר מותו.

דוגמא למקרה מסוג זה, היא בשעה שהנפטר הותיר מאחוריו חובות שלא שולמו. במקרה זה, ולמעט מקרים חריגים ביותר, זכותם של הנושים לגבות את חובותיהם עולה על זכותו של הנפטר להוריש את עזבונו ליורשיו. ומשכך קובע החוק, כי טרם העברת העזבון ליורשי הנפטר, יש ראשית לפרוע את חובותיו במלואם.

מה עושים במידה והנפטר הותיר מאחוריו חובות?

לאחר מותו של אדם, יורשיו החוקיים נדרשים בשלב הראשון לפרסם את המידע אודות פטירתו, וכך להזמין את נושיו של הנפטר להציג את תביעתם מהעיזבון.

היורשים מחויבים להעניק שהות של 90 יום לצורך הגשת תביעות מצד נושים, כאשר במידה והתקבלה תביעה מצד נושה כנגד נכסיו של הנפטר, בית המשפט אחראי למנות "מנהל עזבון", אשר יהא אחראי על חלוקת רכושו של הנפטר בהתאם לתביעותיהם של הנושים, כאשר יתרת העזבון תחולק בין כלל היורשים בהתאם לנוהל הרלוונטי במסגרת חוק הירושה.

יש לציין בהקשר זה, כי במידה והיורשים בוחרים להימנע מלפרסם הודעה ברבים המזמינה את הנושים להציג את טענותיהם, או לחילופין אינם מעניקים שהות של 90 יום לצורך קבלת התביעות כאמור, הרי שבמידה ותתקבל בשלב מאוחר יותר תביעה מצד נושה כנגד עזבונו של הנפטר, קיימת אפשרות כי היורשים עצמם יאלצו לשלם את חובותיו של הנפטר מכיסם. זאת במידה וסכום העיזבון לא יספיק לצורך כיסוי החובות, או שלא ניתן יהיה לבצע הפרדה בין סכום העיזבון לבין שאר נכסיהם של היורשים.

לעומת זאת, וככל שהיורשים יקפידו כדין על פרסום הודעה פומבית המזמינה כל מאן דהו להגיש את תביעתו כנגד עזבונו של הנפטר, הרי שכלל התביעות ימומשו אך ורק מסכום העיזבון, וזאת בניהולו של מנהל העזבון מטעם בית המשפט.

כמו כן, גם לאחר חלוקת הרכוש הנותר, היורשים יהיו מוגנים מתביעות עתידיות לצורך תשלום חובותיו של הנפטר מכיסם.

ומה אם החוב עולה על שוויו הכולל של העזבון?

באופן עקרוני, החוק קובע כי את חובותיו של הנפטר ניתן לגבות אך ורק מנכסי העזבון שהותיר מאחוריו, כאשר לא ניתן לגבות חובות אלו מיורשיו של הנפטר, אשר אינם אחראים באופן אישי להתנהלותו.

יש לציין עם זאת, כי הגנה זו המוקנית ליורשים מתבססת על ההנחה, כי אלו פעלו בתום לב ובניסיון אמתי לאתר את כלל הנושים של העיזבון, ולסלק את החוב במלואו. כל עוד כך נעשה, הרי שלא ניתן לגבות מהיורשים עצמם סכום כלשהוא, גם במידה והחוב עולה על שוויו של העיזבון.

עם זאת, במידה ונקבע כי היורשים פעלו בחוסר תום לב, או בכוונה להימנע מסילוק חובו של הנפטר במלואו, הרי שההגנה מטעם החוק אינה תקפה, ותשלום חובותיו של הנפטר יכול להיעשות גם מכיסם של היורשים.

התנהלות שאינה בתום לב כוללת בין היתר אי מתן שהות של 90 יום לצורך פניית נושיו של הנפטר, או לחילופין הסתרת מידע על חוב קיים מבית המשפט, במטרה להשתמט מתשלום. במקרים כגון אלו, החוק מאפשר לגבות מהיורשים את מלוא חובותיו של הנפטר, כאשר כל אחד מהיורשים יחויב בתשלום סכום יחסי, אשר לא יעלה על שווי העיזבון בעת החלוקה.