חוק הירושה הוא החוק המסדיר את דיני הירושה בישראל. במאמר זה, סקירה של הנושאים המרכזיים, בהם עוסק החוק ואלו הם: זכות הירושה, עריכת צוואה, צו קיום צוואה, צו ירושה והתנגדות לצוואה.
זכות הירושה
לאחר פטירתו של אדם, רכושו עובר ליורשיו. זהות היורשים וחלקם בירושה, הנם על פי צוואת המנוח, או על פי הקבוע בחוק הירושה, בהעדר צוואה (כך למשל נקבע כי כאשר המנוח הותיר אחריו בת זוג וילדים, תירש בת הזוג חצי מהעיזבון והילדים יתחלקו שווה בשווה בחציו השני).
לעניין זכות הירושה, מתייחס החוק גם לנושא הכשרות לרשת ופסלות לרשת. כך למשל, קובע החוק כי ילד כשר לרשת את הוריו בין אם בשעת לידתו היו הוריו נשואים או אם לאו. באשר לפסלות לרשת, נקבע בחוק למשל, כי אדם אשר הורשע על שגרם במתכוון למותו של המנוח או שניסה לגרום למותו, לא יוכל לרשת אותו.
צוואה
החוק מכיר בארבע סוגי צוואות, כאשר צוואה חייבת להיות ערוכה באחת מן הדרכים הללו, על מנת שתהיה תקפה ומחייבת:
- צוואה בכתב יד: תיכתב בידי המצווה עצמו, לרבות תאריך עריכתה ותהא חתומה בידו.
- צוואה בפני עדים: תיחתם על ידי המצווה בפני שני עדים (אשר אינם בעלי עניין בצוואה) כאשר עליו להצהיר בפני העדים כי זוהי צוואתו. העדים נדרשים לאשר בחתימתם על גבי הצוואה כי המצווה הצהיר בפניהם כי זו צוואתו.
- צוואה בפני רשות: תיאמר בעל פה בפני אדם בעל תפקיד שיפוטי כמו שופט או רשם, אשר ירשום את דברי המצווה. לאחר מכן, זה יקרא בפניו את שרשם והמצווה יצהיר שזוהי אכן צוואתו.
- צוואה בעל פה: כאשר אדם נמצא אדם על ערש דווי, רשאי הוא לצוות את צוואתו בפני שני עדים. אלו ירשמו את דבריו של המצווה על גבי זיכרון דברים אשר יופקד אצל הרשם לענייני ירושה, בהקדם האפשרי.
צו קיום צוואה וצו ירושה
על פי החוק, חלוקת העיזבון ליורשים, לא תיעשה לפני שבידם צו קיום צוואה או צו ירושה. צו קיום צוואה נדרש כאשר המנוח הותיר אחריו צוואה ואילו צו ירושה נדרש בהעדר צוואה.
קבלת הצווים, כרוכה בהגשת בקשה מתאימה לרשם לענייני ירושה. הבקשות ימולאו על גבי טופס המיועד לכך ויש לצרף להן את המסמכים הרלוונטיים כמו: תעודת פטירה וצוואה. טרם יינתן צו קיום צוואה, או צו ירושה, תפורסם הודעה על כך בעיתון וכך יתאפשר למי המעוניין בכך, להגיש התנגדות למתן הצו. כאשר הוגשה התנגדות, מועבר הטיפול בבקשה, אל בית המשפט לענייני משפחה הדן בהתנגדות ומכריע בה.
התנגדות לצוואה
חוק הירושה מונה מספר עילות, אשר בגינן ניתן להתנגד לצוואה ולבקש את פסילתה, המרכזית שבהן היא השפעה בלתי הוגנת. זוהי טענה אשר על פיה, הפעילו היורשים, כולם או אחדים מהם, טקטיקה של לחץ, איום, או סחיטה, על המוריש, כך שהוראותיו בצוואה אינן משקפות את רצונו החופשי, אלא הן תוצאה של אותה השפעה בלתי הוגנת.
במצב זה, יבחן בית המשפט את עומקה של התלות בין המנוח ליורשים מחד ואת מידת העצמאות של המנוח, מאידך. מה היו נסיבות עריכת הצוואה, האם למנוח היו קשרים נוספים משמעותיים בחייו מלבד היורשים וכיוצא בזה.
דוגמא נוספת לעילת פסילה, היא העדר כשרות של המצווה לערוך צוואה. טענה זו פירושה, כי בעת עריכת הצוואה, מצבו הפיזי והנפשי של המצווה היה כזה שהוא לא הבין את המשמעות המשפטית של פעולת עריכת הצוואה ועל כן, זוהי איננה תקפה. הוכחת טענה שכזו, דורשת הצגת מסמכים רפואיים, המעידים על מצבו של המנוח, בסמוך למועד עריכת הצוואה.
עוד באותו הנושא: