עזבון הוא מונח כללי המתייחס לנכסי המקרקעין, מיטלטלין, זכויות מוחשיות ובלתי מוחשיות, חובות ועוד שמשאיר האדם לאחר שהוא הולך לעולמו. אין בישראל חוק שנקרא חוק עזבון, החוק המתייחס לאופן חלוקת העיזבון ולזהות של מי שאמור לזכות ממנו הוא חוק הירושה תשכ"ה-1965. החוק קובע שכל עוד אין צוואה, העיזבון יחולק לפי הוראות הדין.
הפרט רשאי לכתוב מסמך שבו הוא קובע צורת חלוקה של העיזבון שהיא שונה מזו המופיעה בחוק הירושה. הצוואה חייבת לעמוד בכללים מהותיים וצורניים על מנת שיהיה אפשר לקיים את ההוראות המופיעות בה.
ירושה על פי מעגלי קרבה
ירושה של העיזבון לפי הדין מתבססת על מעגלי הקרבה למוריש. החוק קובע שכשרים לרשת את האדם כל מי שהיה חי בזמן שהוא נפטר וכן מי שנולד תוך 300 יום לאחר מותו. לעניין זכויות הירושה של הילד אין הבדל אם הוריו נשואים או לא. לפי סעיף 10 היורשים של האדם יהיו בן הזוג שלו, הילדים שלו, נכדיו, ההורים שלו, האחים שלו והסבא והסבתא שלו.
לפי סעיף 11 בן הזוג של הנפטר יקבל את המכונית המשפחתית, הרכוש שהיה שייך למשק הבית המשותף ומחצית מהעיזבון, אם המוריש השאיר הורים, ילדים או נכדים. במידה והוא השאיר אחיינים, אחים או סבא וסבתא, בן הזוג יקבל שני שלישים מהעיזבון. אם בני הזוג היו נשואים שלוש שנים לפחות והעיזבון כולל את דירת המגורים שבני הזוג גרו בה יחדיו, בן הזוג גם יקבל את החלק של המוריש בדירת המגורים.
הילדים יירשו לפני ההורים של המנוח וההורים שלו לפני הסבא והסבתא שלו. חלקם של האנשים שנמצאו פסולים מלרשת את האדם או שהם הסתלקו מהעיזבון שלא לטובת האח, הילדים או בן הזוג של המוריש, יצטרף לחלקים של שאר היורשים בהתאם למנה שלהם.
חוק העיזבון וצוואה
הצוואה מאפשרת לאדם להוריש חלקים מהעיזבון שלו גם למי שאינו מופיע בחוק או לחלק את הנכסים שכן מופיעים בו ואחרים בדרך שונה מהקבוע בו. לפי החוק שמגדיר את חלוקת העיזבון, צוואה יכולה להיעשות בעדים, בפני רשות, בכתב יד או בנסיבות מסוימות גם בעל פה. צוואה בעדים חייבת להיעשות לפי סעיף 20 בפני שני עדים שיאשרו בו זמנית שהמצווה חתם על צוואתו, כאשר אסור שהעד יהיה קטין או חסוי לפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב-1962.
כמו כן סעיף 35 לחוק אוסר על זכייה מצוואה של מי שלקח חלק פעיל בעריכתה או שהיה עד לעשייתה. בדומה, הפסיקה הרחיבה את האיסור גם לבני זוג של עדים. צוואה בפני רשות היא צוואה שנעשית בפני רשם לענייני ירושה או חבר בית דין דתי. צוואה בכתב יד חייבת להיות לפי סעיף 19 כתובה כולה על ידי המצווה ולכלול את חתימתו ותאריך עשייתה.
צוואה בעל פה מכונה גם צוואת שכיב מרע והיא יכולה להיעשות רק כאשר המצווה חושב שהוא עומד למות בקרוב. שני עדים צריכים לערוך זיכרון דברים של הוראות המצווה שיכתבו בו גם התאריך ונסיבות עריכת הצוואה. צוואה זו תתבטל לפי החוק שעוסק בעיזבון אם הנסיבות שחייבו את עריכתה התבטלו בתוך שלושים יום.
סעיף 34 לחוק קובע שהוראות בצוואה שיהיו בלתי מוסריות, בלתי חוקיות או נוגדות תקנת הציבור יהיו בטלות. יחד עם זאת, בית המשפט מוסמך לבטל את ההוראה או התנאי בצוואה שלא ניתן לקיימם ועדיין לאפשר את הזכייה של אותו הפרט.
במקביל, סעיף 33 לחוק שדן בעיזבון לא מאפשר לחלק אותו אם הוראות הצוואה אינן ברורות או שלא ניתן להבין מהן את כוונת המצווה או זהותו.