ירושה היא כלל העיזבון שהשאיר אחריו הנפטר. חלוקת הירושה כאשר המנוח לא הותיר אחריו צוואה תיעשה בהתאם להוראות חוק הירושה תשכ"ה-1965.
כשרים לרשת את המנוח לפי סעיף 3 לחוק כל מי שהיה בחיים בזמן פטירתו וכל מי שנולד בתוך 300 ימים מתאריך פטירת המוריש אלא אם כן הוכח שהילד נוצר לאחר פטירתו. בדומה, אין הבדל לפי החוק אם ההורים של האדם היו נשואים או לא.
החוק לעומת זאת קובע בסעיף 5 (א) כי מי שאינו כשיר לרשת את המוריש הוא מי שניסה לגרום במכוון למותו של המוריש או מי שהורשע שגרם בכוונה למותו. כמו כן, במקרים בהם האדם השאיר אחריו צוואה החוק קובע שגם מי שניסה לזייף את הירושה והצוואה של המוריש, לתבוע זכויות לפי צוואה מזויפת או שניסה להעלים או להשמיד את הצוואה של האדם לא יוכל לרשת אותו.
בנוסף יש לציין שאם האדם הורשע בניסיון להרוג את המוריש והלה מחל או בין אם בעל פה או על ידי עשיית צוואה מחודשת כלפי אותו אדם, הוא כן יכול להיות שוב כשיר לרשת את הנפטר.
סדר חלוקת הירושה
המחוקק קבע כי חלוקת הירושה תיעשה בהתאם למעגלי הקרבה למוריש. כך מי שיירש את האדם לפי סעיף 10 לחוק הם קודם כל בן הזוג של הנפטר בזמן מותו, הילדים שלו והצאצאים שלהם, לאחר מכן ההורים שלו ובסוף ההורים של הוריו.
סעיף 11 לחוק קובע את אופן חלוקת הנכסים בין היורשים. לפי סעיף 11(א) בן הזוג של הנפטר ייטול את המכונית המשפחתית ואת המיטלטלין ששייכים לפי הנסיבות למשק הבית המשותף ומחצית מהעיזבון.
החוק קובע בסעיף 55 את הזכות של הידוע בציבור או הידועה בציבור לרשת את בן הזוג, באופן שאם השניים לא היו נשואים אחד לשני אבל ניהלו משק בית משותף ובזמן הפטירה אף אחד מהם לא היה נשוי, רואים את הנפטר כמי שהאדם ציווה לו את מה שהיה מקבל אם כן היו נשואים.
כך שבאופן זה, כל עוד אין הוראה אחרת בצוואה שהשאיר המנוח, גם ידוע בציבור יכול לרשת את מה שהיה אמור לרשת בן הזוג הנשוי.
לפי סעיף 11 אם המוריש הניח אחריו ילדים או נכדים הם יתחלקו עם בן הזוג, כאשר הילדים או הנכדים יחדיו מקבלים מחצית מהעיזבון ובן הזוג את החצי השני. במקרים בהם לא היו למוריש ילדים, בן הזוג יתחלק עם הורי המוריש כאשר הם יחדיו יקבלו מחצית.
במקרים בהם לא היו לזוג ילדים והורי המוריש נפטרו אך הוריהם עדיין בחיים, האחים של המוריש, או הילדים של האחים של המוריש, בן הזוג יקבל שני שלישים מהעיזבון ואם הייתה דירת מגורים בחלקה או כולה בעיזבון גם את החלק של המוריש בדירת המגורים. כל זאת בתנאי שלפני הפטירה בני הזוג היו נשואים שלוש שנים לפחות וגרו יחד באותה דירה שמהווה חלק מהעיזבון.
במידה והמוריש לא הותיר אחריו שום קרובים, בן הזוג יירש את כל העיזבון. במקרים בהם נחתם בין בני הזוג הסכם ממון לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג תשל"ג-1973 או שהם היו נשואים ללא הסכם ממון, בן הזוג יהיה זכאי לקבל גם את מה שמגיע לו מכוח קשר האישות וינוכה מתוך החלק שלו בעיזבון. במקרים בהם ישנה גם כתובה וגם סכום לפי הסכם הממון, האישה תוכל לבחור בין השניים.
ילדי המוריש יהיו תמיד קודמים בעדיפות לירושה על הוריו וההורים שלו על הורים שלהם. ילד מאומץ יכול לפי סעיף 16 לחוק לרשת את ההורים המאמצים כמו ילד ביולוגי וההיפך. הורים מאמצים יוכלו לרשת ילד מאומץ כפי שהיה אם היה ילדם הביולוגי.