מציאות החיים במאה העשרים היא כזו שבה רבים מהאנשים שהולכים לעולמם משאירים אחריהם כמויות משמעותיות של רכוש.
דיני הירושה מאפשרים לפרט להחליט האם הוא רוצה לחלק את כלל העיזבון שלו לאנשים ספציפיים ובצורה מסוימת או לפי הכללים שקבועים בחוק הירושה תשכ"ה-1965. חלוקת העיזבון שלא לפי החוק צריכה להיעשות על ידי צוואה.
עקרון מרכזי בדיני הירושה הוא חופש הציווי של הפרט והאוטונומיה השמורה לו להחליט האם הוא מעוניין לנסח צוואה או לא. כאשר חלוקת העיזבון בין היורשים נעשית לפי דין היא מבוססת על סדר הקרבה למנוח. באופן זה החוק קובע בסעיף 10 שהיורשים של המנוח יהיו בן הזוג שלו בזמן מותו, הילדים שלו, הנכדים שלו, ההורים שלו, האחים שלו וההורים של ההורים שלו.
חלוקת ירושה לפי חוק הירושה
סעיף 11 (א) (1) לחוק קובע שהחלוקה תיעשה כך שבן הזוג יקבל את המכונית המשפחתית ואת המיטלטלין השייכים לרכוש המשותף וחצי מהעיזבון אם המנוח השאיר אחריו ילדים נכדים או הורים.
סעיף 11(א)(2) קובע שאם המנוח השאיר אחריו אחים, אחיינים או את סבא וסבתא שלו והוא היה נשוי לבן הזוג שלוש שנים או יותר והשניים גרו יחדיו באותה דירת מגורים, בן הזוג יקבל שני שלישים מהעיזבון ואת כל החלק של המוריש בדירת המגורים אם זו הייתה כלולה בעיזבון. אם המוריש לא השאיר אחריו קרובי משפחה בן הזוג יקבל את כל העיזבון.
סעיף 55 לחוק קובע גם שאם בני הזוג ניהלו יחד משק בית משותף, כל עוד אף אחד מהם לא היה נשוי בזמן פטירת המוריש לאחר, יהיה אפשר לראות בבן הזוג הידוע בציבור כבעל זכויות כפי שהיה אם השניים היו נשואים.
סעיף 11 (ג) כן קובע שאם בני הזוג היו נשואים, האישה עם פטירת המוריש תהא זכאית לקבל גם כל סכום שיגיע לה בהתאם לכתובתה, כאשר סכומים אלו ינוכו מהעיזבון.
חלוקה בין היורשים לפי צוואה
חלוקה בין יורשים יכולה להיות שונה כאשר האדם הניח צוואה. העיקרון הוא שכל עוד הצוואה חוקית, כשרה, מוסרית ולא נוגדת תקנת ציבור הפרט יכול לצוות כל העולה על רוחו. החוק אוסר בסעיף 26 על עשיית צוואה על ידי מי שלא ידע להבין שהוא עורך צוואה, קטין או חסוי לפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב-1962.
הקפדה על הניסוח הצוואה חשובה על מנת למנוע בעיות של חלוקה בין היורשים.
ראשית, סעיף 35 לחוק קובע איסור על כתיבת הוראות בצוואה לטובת מי שהיה עד, לקח חלק פעיל בעריכה או סייע בעשייתה. הפסיקה הרחיבה את האיסור גם למי שהיה בן זוג של אדם זה.
בדומה, סעיף 33 קובע גם שהוראה בצוואה שלא ניתן להבין מה האדם מצווה בה, לטובת מי היא נעשתה או מה כוונתה, תהיה בטלה. סעיף 32 לחוק כן מאפשר לרשם לענייני ירושה או בית המשפט לענייניי משפחה, במקרים בהם ניתן להבין את כוונת המצווה ולראות שההוראה נכתבה מרצונו החופשי, לבצע אותה גם אם יש טעות במספר חשבון בנק, תאריך, זיהוי ותיאור של אדם או נכס.
סעיף 30 לחוק מורה במפורש שצוואה שנעשתה תחת כפייה, איום, תרמית, הונאה או השפעה בלתי הוגנת תהיה בטלה. חשוב להבחין בין ביטולו של המסמך לעיקרו ובין ביטול שמחייב הוראה של בית משפט לענייני משפחה או הרשם לענייני ירושה.
היורש שטוען לכך שהתקיימה השפעה בלתי הוגנת שבגינה הוא לא נכלל בצוואה או שחלוקת העיזבון כפי שנערכה היא תוצאה של שלילת הרצון החופשי של המצווה צריך להוכיח זאת.
בית המשפט יבחן את קיומה של השפעה זו לפי אופי היחסים שבין המצווה והנהנים, מצבו הפיזי והנפשי של האדם בזמן עריכתה, היקף הקשרים החברתיים של המוריש ומידת המעורבות של הנהנה בעשייתה.