דיני הירושה בישראל, אשר מבוססים על חוק הירושה תשכ"ה-1965, מכירים בזכותו של כל אדם לקבוע את אופן חלוקת רכושו לאחר מותו, וזאת בהסתמך על רצונו הצלול והחופשי. החוק קובע, כי כל אדם רשאי לנסח מסמך משפטי המוכר בשם צוואה, אשר מסדיר את אופן חלוקת רכושו בהתאם לרצונו.
עם זאת, לא תמיד הנפטר דואג מראש להותיר מאחוריו צוואה בעלת תוקף משפטי אשר מסדירה את חלוקת רכושו. במקרים אלו, ומתוך ההכרה בכך שהזכאות ליהנות מהנכסים שהותיר אחריו הנפטר נתונה בראש ובראשונה לקרוביו, החוק מגדיר נוהל מוסדר לחלוקת העיזבון, אשר מתבסס על עיקרון "קרבת הדם", וזאת למעט יוצאי דופן חריגים, כמבואר בחוק.
מהו מעמד הילדים בחלוקת ירושה?
במידה והנפטר לא הותיר מאחוריו צוואה, או לחילופין הותיר אחריו צוואה שאינה בעלת תוקף משפטי, מסיבות אלו ואחרות, החוק קובע כי חלוקת רכושו של הנפטר תבוצע בהתאם לנהלים המוסדרים בחוק, ובשיטת "ירושה על פי דין".
שיטה זו קובעת, כי ככלל, ככל שאדם מקיים קשר דם קרוב יותר לנפטר, כך עולה זכאותו ליהנות מהנכסים שהותיר אחריו הנפטר. יצוין עם זאת, כי בן זוגו של הנפטר, אף שמטבע הדברים אינו מקיים קשר דם עם הנפטר, זכאי אף הוא להשתתף בחלוקת הרכוש, ובהתאם לנהלים הרלוונטיים.
לאור האמור, החוק מכיר בזכאותם של ילדיו של הנפטר, כמו גם של בן זוגו, ליהנות מהנכסים אשר זה הותיר מאחוריו, וזאת כל עוד עודם בחיים, ולא הוגדרו כ"פסולי ירושה".
מסיבה זו, וככל שבן זוגו של הנפטר עודנו בחיים, מחצית מעיזבונו של הנפטר מועברת לידיו, ולרבות הזכויות במיטלטלין המשותפים, כאשר מחציתו השנייה של העיזבון מחולקת באופן שווה בין צאצאיו של הנפטר, וללא כל הבדל.
לעומת זאת, ובמידה ובן זוגו של הנפטר אינו בחיים, או שהנפטר לא הותיר מאחוריו בן זוג כלל, העיזבון יחולק כולו שווה בשווה בין צאצאיו של הנפטר.
מהו מעמדם של ילדים מאומצים בחלוקת ירושה?
כאמור, וחרף העובדה שחוק הירושה מתבסס בעיקרו על עיקרון הדם, המתעדף באופן טבעי את קרובי משפחתו הביולוגיים של הנפטר, הרי שהחוק מכיר בשני מקרים יוצאי דופן, כאשר אחד מהם הוא סוגיית בן זוגו של הנפטר. החריג השני, הרלוונטי לענייננו, הוא מעמדם של ילדיו המאומצים של הנפטר, וזאת משעה שהאימוץ נעשה באופן רשמי, ובהתאם לנהלים הרלוונטיים.
חוק הירושה קובע, כי בכל הנוגע לחלוקת עזבונו של הנפטר בהתאם לשיטת הירושה על פי דין, מעמדם של ילדיו המאומצים של הנפטר זהה לחלוטין למעמדם של ילדיו הביולוגים. משמעות הדבר היא, כי בשעה שחלוקת הרכוש מתבצעת בין כלל הצאצאים, הרי שילדים המאומצים של הנפטר זכאים לנתח שווה מהעיזבון, בדומה לשאר הילדים הביולוגיים.
יש לציין בהקשר זה, כי אף שהחוק מכיר במעמדם הלגיטימי של ילדים מאומצים בכל הנוגע לחלוקת רכושו של אביהם המאמץ, הרי שעד לשנת 2012, זכותם של ילדים מאומצים לקבלת נתח מהירושה של בני המשפחה האחרים של אביהם המאמץ לא הוכרה בחוק, מה שהיווה בפועל אפליה ממשית בין האחים הביולוגיים לאחים המאומצים.
עם זאת, תיקון מס' 13 לחוק הירושה, אשר התקבל במהלך חודש יולי 2012 בכנסת ישראל, תיקן עוול זה, והשווה באופן מלא את מעמדם של ילדיו המאומצים של הנפטר למעמדם של ילדיו הביולוגים, וזאת בכל הנוגע לסוגיית דיני הירושה. משכך, מעמדם של ילדים מאומצים הפך זהה לחלוטין למעמדם של ילדים ביולוגיים בכל הנוגע לחלוקת עזבונו של הנפטר.