החיים המודרניים שאפשרו לאדם להאריך את חייו במספר נוסף של שנים אפשרו לו גם לצבור כמות גדולה יחסית של רכוש ונכסים אחרים לעומת שנים קודמות. דיני הירושה מתייחסים לאופן שבו כלל הרכוש והנכסים לרבות הזכויות והחובות של הפרט יחולקו לאחר מותו, אלו מכונים בשפה המקצועית עזבון.
חוק הירושה תשכ"ה-1965 אינו כולל הגדרה ישירה למונח עזבון, יחד עם זאת, קופות תגמולים, כספים מכוח חוזה, חברות בקרן פנסיה, או ביטוח לא כלולים לפי החוק בעיזבון.
בדומה בהיעדר צוואה שהנה מסמך משפטי שבה הפרט יכול להורות כיצד ובין מי הוא מעוניין לחלק את עזבונו, העיזבון יחולק בהתאם להוראות החוק.
סדר חלוקת העיזבון
חלוקת נכסי עזבון בין יורשים תיעשה לאחר מתן צו לקיום הצוואה או צו הירושה במידה שזו לא קיימת. מטרת הצווים הללו היא להצהיר על היקף העיזבון וזהות היורשים או הזוכים.
לפי סעיף 104 לחוק, ראשית ינוכו ההוצאות הקשורות ללוויה והקבורה של הנפטר ולאחריהן אלו של צו הירושה או קיום הצוואה. בשלב זה לנושים של המוריש ערב מותו ישנה עדיפות והחובות לטובתם יסולקו לפני שאר הזוכים או היורשים.
לאחר מכן, אם בין בני הזוג קיים הסכם ממון לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג תשל"ג-1973 האישה יכולה לבחור בין הסכום שמגיע לה לפי ההסכם לבין זה שנקבע בכתובה. כל זאת, בתנאי שהסכום שנכתב לה בכתובה הוא סביר.
רק אחרי שסולקו כל אלו תיעשה חלוקת נכסי העיזבון בין היורשים.
סעד עדיפות היורשים בחלוקת העיזבון
במקרה שאין צוואה החוק קובע סדר חלוקה של נכסי העיזבון בין היורשים לפי שיטת מעגלי הירושה. העיקרון שהנחה את המחוקק בזמן קביעה זו היה סדר הקרבה המשפחתית לנפטר. כך שככל שהאדם היה קרוב יותר לנפטר הוא יהיה בעדיפות גבוהה יותר לרשת אותו.
כך, במעגל הראשון נמצאים ילדי המוריש ובן זוגו, לאחר מכן הוריו ובמעגל השלישי ההורים של הוריו. החוק מאפשר ירושה של בני זוג ידועים בציבור אם אלו ניהלו משק בית משותף וחיי משפחה ולא היו נשואים בזמן מות המוריש לאף אדם אחר. במצב זה מייחסים לנפטר כוונה להוריש לבן הזוג מעיזבונו כפי שהיה אם היו נשואים.
בן הזוג של המוריש לוקח את נכסי המיטלטלין השייכים בהתאם לנסיבות והמקובל למשק הבית המשותף לרבות המכונית. אם היה למוריש דירת מגורים והיה נשוי לבן הזוג שלוש שנים או יותר ובן הזוג גר אתו באותה דירה, בן הזוג יקבל את מלוא דירת המגורים.
אם לנפטר היה בן זוג וילדים, חלוקת נכסי העיזבון תהיה חצי לבן הזוג וחצי לילדים. רק במידה ולא היו לאדם ילדים או בן זוג יעבור הרכוש למעגל השני של הוריו ושל הילדים של ילדיו.
חלוקת נכסי העיזבון בין היורשים בכל אחד ממעגלי הירושה תיעשה בהתאם לחלק היחסי שלהם. כך כל אחד מהורי המוריש יקבל מחצית מהחלק המגיע להם ובהתאם גם הוריהם. בדומה, ילדיו יחלקו גם כן באופן שווה בין עצמם את המגיע להם.
במקרה ומי מהילדים נפטר לפני המוריש, ילדי אותו נפטר יירשו את המוריש במקומו. אם מישהו מהיורשים הסתלק מחלקו בעזבון או שאינו כשיר לרשת, חלקו יתווסף לאחרים לפי זכויותיהם. במקרה שבמעגל המשפחתי ישנו ילד מאומץ, המאומץ יירש את המוריש כפי שהיה קורה אם היה ילדו הביולוגי. אם הילד המאומץ הוא הנפטר, ההורה המאמץ יירש אותו כשם שהיה יורש אותו אם היה הורהו הביולוגי.
במידה והנפטר לא השאיר אחריו כל קרובים היכולים לרשת אותו, סעיף 17 לחוק קובע שהיורשת של העיזבון תהיה המדינה. בנכסי העיזבון ישתמשו לפי הסעיף לקידום חינוך, בריאות וסעד, מדע ותרבות.
ראו גם:
מועד חלוקת עיזבון