יורשים חוקייםאדם שהולך לעולמו הזכויות, החובות, נכסי המקרקעין והמיטלטלין שלו עוברים ליורשיו. היורשים הם מי שמקבלים מהעיזבון של הפרט. צוואה היא מסמך שהפרט יכול לכתוב בהתאם לרצונו לשם חלוקת העיזבון לפי ראות עיניו ולאנשים שהוא מוצא לנכון שיזכו בו כל עוד הצוואה עומדת בהוראות חוק הירושה תשכ"ה-1965.

יורשים חוקיים לפי חוק הירושה

כאשר לא קיימת צוואה היורשים החוקיים הם היורשים בהתאם לדין. סעיף 3 לחוק קובע שמי שכשיר לרשת את האדם הם מי שנולד בתוך 300 ימים מתאריך מותו אלא אם כן הוכח אחרת בתביעת אבהות וכל מי שהיה בחיים בזמן שהאדם נפטר. אין רלבנטיות לשאלה אם ההורים של הילד היו נשואים לעניין כשירותו לרשת.

אדם רשאי להוריש מהעיזבון שלו גם לתאגיד. תאגיד יכול לרשת את המנוח אם היה כשיר לרשת את המנוח בתוך שנה יום מקבלת צו קיום הצוואה או שנעשה כשיר בתוך שנה מאותו יום, כאשר בית המשפט מוסמך להאריך תקופה זו.

הדרך להצהיר על היקף העיזבון ועל זהות היורשים החוקיים של המנוח היא על ידי מתן צו ירושה או צו קיום צוואה במקרה של צוואה. כאשר הירושה היא על פי דין, החוק קובע את זהות היורשים בהתאם למידת הקרבה שלהם למנוח. באופן זה בירושה לפי דין הראשונים לרשת יהיו בן הזוג של המוריש והילדים שלהם, לאחר מכן הילדים של הילדים ואחריהם ההורים של המוריש וההורים של ההורים שלהם.

לפי סעיף 15 לחוק אם אחד מהם נמצא שאינו כשיר לרשת את האדם, החלק שלו מתווסף לעיזבון ולזה של שאר היורשים בהתאם לחלקיהם בעיזבון.

כאשר בני הזוג אינם נשואים יש לבחון את הכשירות שלהם לרשת האחד את השני. החוק קובע בסעיף 55 שבני זוג שלא היו נשואים אחד לשני וגם לא היו נשואים לאדם אחר בזמן הפטירה  וקיימו משק בית משותף יוכלו לרשת האחד את השני כמו שהיה קורה אם היו נשואים, אלא אם כן קיימת הוראה בצוואה שמורה אחרת.

בפסק הדין תמ"ש 54388-05-11 ל.ש נ' א.ש בית המשפט המחוזי בנצרת פסק שהתובעת הייתה הידועה בציבור של המנוח ולכן היא זכאית לרשת חלק מהעיזבון שלו כבת הזוג שלו. הטענה של האישה לשעבר הייתה שבני הזוג גרו יחד משום נוחות כלכלית ושלא היו ביניהם יחסים של בני זוג נדחתה על ידי בית המשפט.

יורשים חוקיים לפי צוואה

כשירות לרשת לפי צוואה אינה מחייבת שתהיה קרבה משפחתית לנפטר. באופן זה בצוואה ניתן להורות גם על ירושה לתאגיד ואף לבעל חיים. הכשירות לרשת לפי הצוואה תיבחן בקריטריונים אחרים.

ראשית, סעיף 35 לחוק קובע שמי לקח חלק פעיל בעשיית הצוואה של המנוח, ערך אותה או היה עד לעריכתה לא יהיה כשיר ליהנות ממנה. בדומה, גם אם הוראה כזו נעשתה לטובת בן הזוג של אותו אדם שהיה עד, ערך או לקח חלק פעיל כל צורה אחרת בעשייתה, עדיין הוא לא יהיה כשיר לרשת מכוח אותה הוראה.

מלבד זאת, סעיף 33 קובע שהוראה בצוואה שלא ניתן להבין את המשמעות שלה, את זהות הזוכה או את מהותה תהיה בטלה. באופן זה אם בית המשפט לא יכול להסיק באופן מפורש מהצוואה כי המצווה מעוניין שאותו אדם יזכה מהצוואה, אותו פרט לא יהיה כשיר לרשת.

סעיף 32 לחוק כן מאפשר לרשם או לבית המשפט לענייני ירושה במקרים בהם יש טעות בתיאור הנכס, האדם, מספר חשבון או תאריך ושעדיין ניתן לזהות את כוונת המצווה לתקן את הטעות ולקיים את הצוואה. כך, במקרה של טעות סופר הכשרות של האדם לרשת לא בהכרח תיפגע.

כאשר עולה שאלה של כשרות היורשים לרשת את המצווה כדאי לפנות לעורך דין בעל ניסיון בדיני משפחה בתחום הירושות והצוואות.

דילוג לתוכן