החופש של כל אדם לבחור למי להותיר את רכושו לאחר מותו מוכר במפורש על ידי החוק בישראל, ובא לידי ביטוי במסגרת הכללים לניסוח צוואות, ובמסגרת חוק הירושה תשכ"ה-1965. החוק מגדיר כי למעט מקרים חריגים ביותר, יש באפשרותו של המוריש לקבוע כרצונו למי יועבר רכושו לאחר מותו, וזאת על ידי ניסוח צוואה המסדירה את חלוקת עזבונו.
עם זאת, העיקרון הבסיסי על פיו פועל חוק הירושה, דורש כי הירושה תועבר לידיו של אדם אחר, וזאת בהיותו בחיים. הדבר מעוגן אף בחוק, אשר מבהיר כי המוריש אינו יכול לבחור להוריש את עזבונו לאדם אשר אינו בין החיים בעת ניסוח הצוואה. מסיבה זו, נשאלת השאלה מה קורה במקרים בהם היורש המיועד נפטר במועד מוקדם יותר מהמוריש, ומשכך אינו בחיים בעת הוצאתה לפועל של הצוואה.
מה החוק אומר?
חוק הירושה, במסגרת סעיף 49 לחוק, מגדיר כי:
"זוכה על פי צוואה שמת לפני המצווה, ולא קבע המצווה אדם אחר שיזכה במקומו – אם בשעת מות המצווה נשארו צאצאים של אותו זוכה, יזכו הם לפי כללי החלוקה שבירושה על פי דין. בכל מקרה אחר, הוראת הצוואה לטובת אותו זוכה מתבטלת"
מכך עולה, כי חלוקת הירושה במקרה בו היורש נפטר טרם מימוש הצוואה, תבוצע בהתאם לשלושה מצבים אפשריים:
1. מצב בו המוריש הגדיר במפורש כי אדם אחר יהיה ה"מחליף" של היורש המיועד במידה וזה ימות בטרם עת
במקרה מסוג זה, החוק מתייחס ליורש ה"מחליף" כאל היורש המקורי, לכל דבר ועניין. משכך, הוא יהיה זכאי למלוא החלק בירושה אשר יועד מלכתחילה ליורש המקורי.
2. מצב בו לא נקבע יורש מחליף, והיורש המקורי נפטר בהותירו מאחוריו צאצאים
במקרה מסוג זה, החוק קובע כי צאצאיו של היורש יזכו למלוא נתח הירושה אשר הוקצה ליורש על ידי המוריש, וזאת בהתאם לכללי הירושה על פי דין. משמעות הדבר היא, שצאצאיו של היורש המקורי ייחשבו כ"מחליפיו" לכל דבר ועניין, ומשכך יהיו זכאים לחלקו המלא בירושה. חלוקת הירושה בין הצאצאים תיעשה על פי דין, ובהתאם לכללים שנקבעו בחוק לחלוקת עזבונו של נפטר שלא הותיר מאחוריו צוואה.
3. מצב בו לא נקבע יורש מחליף, והיורש המקורי נפטר ללא צאצאים
במקרה מסוג זה, החוק קובע כי תוקפה המשפטי של הצוואה ביחס לנתח הירושה אשר יועד ליורש המקורי – בטל ומבוטל. משמעות הדבר היא, שנתח הירושה יחולק ליורשיו החוקיים של המוריש עצמו, וזאת בהתאם לכללים לחלוקת עזבונו של אדם במידה ולא הותיר מאחוריו צוואה.
האם יש מקרים חריגים?
אף כי החוק ברור לחלוטין בנושא זה, הרי שקיימים מקרים חריגים, בהם המיועדים החלופיים לקבלת נתח הירושה בעקבות פטירתו של היורש המקורי מוגדרים מבחינה חוקית כ"פסולים לרשת". משמעותה של קביעה זו, היא כי מבחינה חוקית, אין באפשרות היורשים המיועדים ליהנות מנתח הירושה, וזאת באופן מוחלט.
הסיבה השכיחה ביותר, אשר גוררת הכרזה על אדם כעל "פסול לרשת", היא היותו מעורב בדרך כלשהי במותו של המוריש, או בניסיון להחיש את פטירתו. במקרים כגון אלו, ומתוך העיקרון של "הרצחת וגם ירשת", האדם מוגדר כפסול לרשת, מה ששולל ממנו את הזכות לנתח כלשהו מהירושה.
משכך, במידה ובעקבות פטירתו של היורש המקורי, חלקו בירושה עתיד להיות מועבר למי שהוגדר כפסול לרשת, הרי שנתח הירושה יחולק בין יורשיו החוקיים של המוריש עצמו, וזאת בהתאם לכללי הירושה על פי דין, וכאילו המוריש לא הותיר אחריו צוואה כלל.