דיני הירושה בישראל, אשר מתבססים על עקרונותיו של חוק הירושה, תשכ"ה-1965, קובעים כי רצונו האחרון של הנפטר מהווה הערכאה העליונה בסוגיית חלוקת רכושו לאחר פטירתו. עובדה זו מהווה הבסיס למעמדה המשפטי העליון של הצוואה, וזאת כל עוד היא מנוסחת בהתאם לכללים שנקבעו בחוק.
עם זאת, קיימים מקרים בהם הנפטר לא הותיר מאחוריו צוואה, או לחילופין הותיר צוואה שאינה בעלת תוקף משפטי, מסיבות אלו ואחרות. במקרים אלו, חוק הירושה מגדיר כיצד יחולק רכוש הנפטר, וזאת על בסיס מספר עקרונות מפתח.
מהם ענפי הירושה?
חוק הירושה מגדיר שלושה "ענפי ירושה", המכונים גם "פרנטלות". ענפים אלו נקבעים על בסיס הקרבה המשפחתית לנפטר, כאשר העיקרון הבסיסי הוא שבמידה וקיימים יורשים בענף הראשון, הרי שהיורשים בענפים הבאים אינם זכאים כלל לחלק מהירושה. ובמידה וקיימים יורשים בענף השני, כך היורשים בענף השלישי אינם זכאים לחלק מהירושה.
בענף הראשון ממוקמים צאצאיו הישירים של הנפטר, אשר הינם הזכאים הישירים ליהנות מירושתו. בכל מקרה בו הנפטר הותיר מאחוריו צאצאים, הרי שהירושה מתחלקת ביניהם באופן שווה. חשוב לציין בהקשר זה, כי ילדיו המאומצים של הנפטר הינם בעלי מעמד זהה לילדיו הביולוגיים, ולהם זכות שווה ליהנות מירושתו של הנפטר.
בענף השני ממוקמים הוריו של הנפטר, כאשר, ובמידה ועודם בחיים, הירושה מתחלקת באופן שווה ביניהם. במידה וההורים אינם בחיים, הירושה מתחלקת בין צאצאיהם, וזאת בחלוקה שוויונית – מחצית לצאצאי האם ומחצית לצאצאי האב.
בענף השלישי ממוקמים סביו של הנפטר, במידה ועודם בחיים. גם פה, בדומה לענף השני, הירושה מתחלקת שווה בשווה בין הסבים, כאשר במידה ומי מהם אינו בחיים, הירושה מועברת לצאצאיו.
ומה לגבי מעמדו של בן או בת הזוג?
חוק הירושה מכיר במעמדו המועדף של בן או בת הזוג של הנפטר, ומכיר בזכותם לרשת חלק נכבד מעיזבונו לאחר פטירתו. באופן עקרוני, מעמדו של בן הזוג במסגרת חלוקת הרכוש גובר ככל שהחלוקה ממשיכה ויורדת בענפי הירושה, כפי שיובהר להלן.
במידה וחלוקת הרכוש מתבצעת בין היורשים מקרב ענף הירושה הראשון, הרי שבן או בת הזוג זכאים ליהנות ממחצית משווי הירושה, כאשר המחצית השנייה מתחלקת בין שאר היורשים באופן שווה.
במידה וחלוקת הרכוש מתבצעת בין היורשים מקרב ענף הירושה השני, הרי שבן או בת הזוג זכאים ליהנות ממחצית הרכוש, ומחציתו השנייה מחולקת בין ההורים. במידה וההורים אינם עוד בחיים, הרי שבני הזוג זכאים לשני שליש מהרכוש, והשליש הנוסף מתחלק בין צאצאי ההורים.
במידה וחלוקת הרכוש מתבצעת בין היורשים מקרב ענף הירושה השלישי, הרי שבן או בת הזוג זכאים ליהנות משני שליש מהרכוש, והשליש הנוסף מתחלק בין סביו של הנפטר וצאצאיהם.
באילו מקרים החלוקה שלהלן אינה מתקיימת?
במקרים בהם אחד מהיורשים, אשר מוגדר בחוק כמי שזכאי לחלק מירושת רכושו של הנפטר, מוגדר מבחינה חוקית כמי שאינו זכאי לחלק מהירושה, הרי שחלקו של היורש שנפסל לקבלת הירושה מחולק בין שאר היורשים, וזאת באופן שווה.
החוק קובע, כי כל אדם אשר נמצא אשם בגרימת מותו של המוריש, או בניסיון לעשות כן, נפסל מקבלת הירושה, בבחינת "הרצחת וגם ירשת", וכך גם במידה ופעל לשם העלמת או זיוף צוואתו של הנפטר.
במקרים בהם הנפטר לא הותיר אחריו יורשים כלל, ולרבות בני זוג, הורים או צאצאים, הרי שהירושה בכללותה מועברת לידיה של מדינת ישראל. במקרים כאלו, המדינה מחויבת להשתמש ברכוש זה לצורכי מדע, בריאות, סעד וחינוך, ואלו בלבד.