במרבית המקרים, אופן חלוקת רכושו של הנפטר נקבע במסגרת צוואה רשמית מטעמו. עם זאת, קיימים מקרים בהם הנפטר אינו מותיר אחריו צוואה, או לחילופין מותיר צוואה אשר אינה בעלת תוקף ומעמד משפטי, מסיבות אלו ואחרות.
במקרים כגון אלו, קיימת מוסכמה חברתית, אשר אף מוכרת על ידי מערכת המשפט בישראל, לפיה הנהנים העיקריים מירושתו של הנפטר אמורים להיות בראש ובראשונה בני משפחתו הקרובה.
עם זאת, בעוד שעיקרון זה מהווה ללא ספק אבן יסוד בתחום דיני הירושה בישראל, נשאלת השאלה מהו מעמדם המשפטי של ילדיו המאומצים של המוריש, וכיצד מעמד זה בא לידי ביטוי במסגרת חלוקת הרכוש לאחר פטירתו של המוריש.
מה עמדת החוק בסוגיה?
לאורך שנים ארוכות, החוק בישראל, ובדגש על חוק הירושה תשכ"ה-1965, המסדיר את סוגיית דיני הירושה בישראל, התבסס על עיקרון קשר הדם, כאשר הדבר הביא להעלאת מעמדם של קרובי המשפחה המקיימים קשר דם עם המנוח, ובדגש על סוגית חלוקת רכושו של הנפטר במקרים בהם לא השאיר מאחוריו צוואה.
עם זאת, החוק הכיר בשני חריגים עיקריים לעיקרון הדם. החריג הראשון התייחס למעמדו של בן הזוג של הנפטר, אשר הוכר כבעל זכות מבוססת לקבלת חלק מהירושה. החריג השני התייחס למעמדם של ילדיו המאומצים של הנפטר, כאשר קשר דרך אימוץ נחשב, בכל הנוגע לתחום דיני הירושה, כזהה במרבית המקרים לקשר דם, והקנה לילדים המאומצים את רוב הזכויות מהם נהנו ילדיו הביולוגיים של הנפטר.
עם זאת, החוק עצמו התייחס רק למעמדו של הילד המאומץ ביחס לחלוקת רכושו של ההורה המאמץ, כאשר בכל הנוגע לירושתם של קרובי משפחתו האחרים של הנפטר, הילד המאומץ לא היה מוכר כזכאי לחלק טבעי מהירושה.
סעיף זה, אשר הפלה בפועל בין בני המשפחה, זכה בסופו של דבר להתייחסות במהלך שנת 2010, במסגרת ההצעה לתיקון סעיף 16 לחוק הירושה, אשר הועלתה על ידי חברי הכנסת אילן גילאון וניצן הורוביץ, וזאת במטרה להשוות לראשונה את מעמדם החוקי של ילדים מאומצים לאלו של ילדים ביולוגיים, בכל הנוגע לדיני הירושה.
שינוי החקיקה במהלך השנים 2012-2010
ההצעה לתיקון סעיף 16 בחוק, אשר הוגשה כתוצאה ממאבקם ארוך השנים של ילדים מאומצים למען עיגון זכויותיהם בחוק, וכנגד אפלייתם ביחס לאחיהם הביולוגים, זכתה לביטוי מלא במסגרת חוק הירושה (תיקון מס' 13), התשע"ב–2012, אשר התקבל בכנסת בתאריך 17 ביולי 2012. בדברי ההסבר לחוק עצמו, נכתב כי "בהצעת החוק יש להשפיע על זכויותיהם הקנייניות של ילדיהם המאומצים והביולוגיים של הורים מאמצים".
במסגרת התיקון לחוק, הוכנס שינוי בנוסחו של סעיף 16 לחוק הירושה, אשר כאמור מגדיר את מעמדם של ילדים מאומצים במסגרת דיני הירושה. על פי נוסחו החדש של החוק, בוטלה ההבחנה בין ילדים מאומצים לילדים ביולוגים בכל הנוגע לתחום דיני הירושה.
החוק החדש מבהיר, כי מעמדם של ילדים מאומצים בתחום דיני הירושה הינו זהה לכל דבר ועניין למעמדם של ילדים ביולוגיים, כאשר כעת יש באפשרותו של ילד מאומץ לרשת לא רק את הוריו המאמצים, כי אם גם את שאר קרובי משפחתו, וזאת אף לרבות אחיו המאומצים.
בפועל, התיקון לחוק מהווה במידה רבה מהפכה זוטא במסגרת תחום דיני הירושה בישראל, כאשר לראשונה החוק מבהיר באופן רשמי, כי זכויותיהם של ילדים מאומצים זהות לחלוטין לזכויותיהם של ילדים ביולוגים, הבהרה אשר משדרגת משמעותית את מעמדם החוקי של ילדים מאומצים, ומכירה בזכויותיהם החוקיות כחלק אינטגרלי מהמשפחה הביולוגית.