הליך פשיטת רגל בישראל אינו דבר של מה בכך. במסגרת ההליך, פועל בית המשפט המטפל בתיק לכינוס כלל נכסיו של פושט הרגל, כאשר לשם כך ממונה גורם מיוחד (נאמן בית המשפט), אשר תפקידו הוא לרכז את כלל נכסיו של החייב.
מטבע הדברים, וכפי שהובהר פעמים רבות בפסיקות בתי המשפט בישראל, נכסים אלו כוללים בחובם גם את כלל ההטבות אשר להם זכאי החייב במסגרת ירושה.
מה אומר החוק בעניין פשיטת רגל?
סעיף 42 לפקודת פשיטת הרגל, התש"ם – 1980, קובע מפורשות כי מרגע שאדם הוכרז כפושט רגל, כל נכסיו מועברים אוטומטית לידיו של נאמן בית המשפט, וזאת על מנת להבטיח כי החייב לא יוכל להבריח את ממונו, או להתחמק מתשלום חובותיו בכל דרך אחרת.
בהקשר זה יש להזכיר כי באופן עקרוני, כפי שבתי המשפט בישראל הביעו פעמים רבות, ומאחר וזכותם של נושי החייב גוברת בפועל על זכותו של החייב ליהנות מחלקו בירושה, הרי שהכספים אותם קיבל החייב מהירושה מועברים באופן אוטומטי לידי נאמן בית המשפט. זאת למעט מקרים חריגים ביותר, אשר מאושרים על ידי בית המשפט על פי שיקול דעתו.
האם יכול החייב להסתלק בחלקו מהירושה, וכך למנוע את העברתו לידי הנאמן?
חוק הירושה, תשכ"ה-1965, מכיר על פניו בזכותו של כל אדם להימנע מקבלת רכוש אשר אינו מעוניין בו, וזאת ללא תלות בסיבת הסירוב. על פי לשון החוק, מרגע ויתורו של אדם על החלק אשר לו הוא זכאי במסגרת הירושה, החוק רואה אותו כמי שלא נכלל בירושה מלכתחילה, וכל הסכום אשר היה עתיד להיות מועבר לידיו עובר לידי מנהל העיזבון.
עם זאת, ומאחר והסתלקותו של החייב מחלקו בירושה מובילה בפועל לפגיעה בזכותם של נושיו לקבלת כספם בחזרה, הרי שסוגיה זו הינה שאלת כבדת משקל, שכן היא מאפשרת בפועל לחייב "להבריח את הונו" מתחת לשולחן, וזאת באמצעות פעולה פשוטה יחסית של ויתור על זכותו בירושה, ויתור אשר במקרים רבים מהווה "עלה תאנה משפטי", ותו לא.
מסיבה זו, במרביתם של המקרים, ובכל מקרה בו קיים חשד כי ויתור החייב על זכותו בירושה נעשה בחוסר תום לב, ובכוונה להימנע מתשלום חובו לנושיו, הרי שבית המשפט אינו מכיר בכך מבחינה משפטית, וחלקו של החייב בירושה מועבר במלואו לידי נאמן בית המשפט, אשר מופקד על חלוקתו בהתאם לסדר העדיפות שקבע בית המשפט.
האם מדובר בכלל ברזל?
מטבע הדברים, סוגיה זו מהווה בבסיסה התנגשות בין שני עקרונות בסיס במסגרת מערכת המשפט בישראל. מחד, זכותו החוקית של כל אדם להימנע מקבלת רכוש בו אינו מעוניין, מסיבותיו האישיות. ומאידך, חובתו של אדם לתשלום חובותיו, ובמיוחד בעת שהוכרז מבחינה משפטית כ"פושט רגל", אשר נכסיו השונים מחולקים במשורה על ידי בית המשפט.
פעמים רבות נטען על ידי החייב או בא כוחו, במסגרת דיון המשפטי בסוגיה, כי מאחר והדיון המקורי בסוגית חלוקת רכושו של החייב לא כלל גם את חלקו העתידי בירושה, הרי שיש להגדיר את הירושה כ"מתנה משמים", ואין להכילה במסגרת הליך חלוקת רכושו של החייב, באופן חלקי או מלא.
עם זאת, בתי המשפט בישראל הפגינו לאורך השנים, ובמספר רב של פסקי דין, את העדיפות החוקתית שקיימת לזכותם של הנושים על פני זכותו של החייב. משכך, ובמרבית המקרים, כספי הירושה נכללים במלואם במסגרת חלוקת רכושו של החייב, וללא התחשבות בדעתו בסוגיה.