במקרים רבים, הליך הגירושין בין בני זוג הינו הליך ארוך וקשה, כאשר במסגרתו קיימת חשיבות רבה לדרך בה יחולק הרכוש המשותף בין בני הזוג, סוגיה אשר מהווה פעמים רבות עילה לסכסוך מר ומתמשך בין השניים.
אחת השאלות הנפוצות ביותר העולות במסגרת הליך הגירושין, ובפרט במהלך חלוקת הרכוש המשותף, היא השאלה אודות מעמדו של רכוש אשר הוענק באופן ספציפי לאחד מבני הזוג במסגרת ירושה, והאם אף הוא מוגדר כ"רכוש משותף".
מה אומר החוק?
במסגרת חוק יחסי ממון בין בני זוג – 1973 סעיף 5א'(1), קבע המחוקק במדינת ישראל כי כל רכוש אשר הוענק לאחד מבני הזוג במהלך נישואיו, וזאת במסגרת צו ירושה חוקי, מהווה רכושו הבלעדי של אותו בן הזוג. משמעות הדבר היא, כי רכוש זה אינו חלק מהרכוש המשותף של שני בני הזוג, אשר נאגר במאמץ משותף של שניהם לאורך השנים, ומשכך אין לצד השני כל בעלות, ולו חלקית עליו.
יש להבהיר בהקשר זה, כי בהתאם להוראות החוק אין כל חשיבות לשאלה מהו אותו הרכוש אשר ניתן בירושה, כאשר גם במקרה ומדובר בדירת מגוריהם של בני הזוג מזה שנים רבות, הרי שהחוק אינו מכיר בדירה כרכוש משותף, למעט מקרים חריגים, כי אם כרכושו הבלעדי של האדם אשר הדירה הוענקה לו במסגרת הירושה.
האם יש חריגים?
חרף בהירותו של החוק בסוגיה זו, יש לציין כי קיימים מקרים חריגים, בהם בתי המשפט בישראל מכירים ברכוש אשר ניתן בירושה לאחד מבני הזוג כרכוש משותף, וזאת משני טעמים עיקריים.
הטעם הראשון מתייחס לאותם המקרים בהם קיים קושי ממשי להפריד בין הרכוש שמקורו בירושה לרכוש המשותף של שני בני הזוג. ניקח לדוגמא מקרה של מכונית ישנה, אשר ניתנה לאחד מבני הזוג במסגרת צו ירושה, ובהמשך השקיעו שני בני הזוג ממון משותף רב לצורך ביצוע שדרוגים משמעותיים בה.
במקרה כגון זה, ומאחר וקשה להפריד בין הרכוש המקורי אשר הוענק בירושה לבין ממונם המשותף של בני הזוג, החוק צפוי להכיר במכונית כרכוש משותף, במידה חלקית או מלאה.
הגורם השני, המוביל לרוב להגדרת רכוש שניתן בירושה לאחד מבני הזוג כחלק מהרכוש המשותף, הוא ההוכחה של מה שקרוי בלשון החוק "כוונת שיתוף". ניקח לדוגמא מקרה בו סכום כספי, אשר הועבר לאחד מבני הזוג במסגרת ירושה, הופקד מראשיתו בחשבון הבנק המשותף של בני שני הזוג.
במקרה כזה, נוסף לקושי הניכר בהפרדה בין הסכום שהתקבל בירושה לסכום אשר נאגר במשותף על ידי שני בני הזוג, ההנחה המשפטית המקובלת היא כי בעצם העברת כספי הירושה לחשבון הבנק המשותף, ולא לחשבון בנק נפרד של מקבל מהירושה, הייתה קיימת "כוונת שיתוף", ומשכך הכספים הועברו בפועל לרשותם של שני בני הזוג, ואינם מהווים עוד את רכושו הבלעדי של מקבל הירושה.
חשוב להדגיש כי בבסיסה, מדובר בסוגיה משפטית סבוכה ביותר, כאשר בתי המשפט בישראל, אשר דנים בסוגיה כחלק מהסדרת חלוקת הרכוש המשותף במסגרת הגירושין, יעדיפו לרוב להתחשב גם בשיקולים מעשיים, כגון מצבם הכלכלי של כל אחד מבני הזוג, וזאת לעיתים על חשבון "הכללים היבשים", כגון למי במקור הוענק הרכוש.
מסיבה זו, בכל מקרה של דיון משפטי בסוגיה, חשוב מאוד להתייעץ עם עורך דין בקיא ומנוסה בתחום, על מנת לקבל ייעוץ משפטי מקצועי ומהימן, ולמנוע ביצוע של טעויות בשגגה, אשר עלולות להוביל לפסיקה משפטית אשר מקפחת את זכויותיו המשפטיות של בעל הרכוש, ועל לא עוול בכפו.
ראו גם:
גישור בהליך ירושה
סעיף אריכות ימים בבנק – מה הקשר שלו לירושה ולצוואה?