כתב הקדש הוא מסמך, במסגרתו יכול מצווה גם בחייו וגם במסגרת צוואה להקדיש נכסים שבבעלותו למען מטרה, או לטובתם של נהנים. המצווה שעושה את כתב ההקדש בחייו יחתום על הכתב בפני נוטריון. יש צורך לרשום את ההקדש אצל רשם ההקדשות באמצעות פעולה משפטית.
מה מפרט כתב ההקדש?
כתב ההקדש יפרט את תנאיו של ההקדש, המטרה של ההקדש, מי נהנה מההקדש, ומי הנאמן אשר יפעיל, ינהל, ויהיה אחראי על ההקדש.
שינוי של מטרות ההקדש יתבצע בכפוף לתנאים של הנאמנות המפורטים בשטר ההקדש וגם באמצעות בקשה לבית המשפט המחוזי. רק בית המשפט יוכל לשנות הוראות בתוך כתב ההקדש בשל שינוי נסיבות. ישנם מסמכים מסוימים שנדרשים כדי לרשום את ההקדש: הודעה ובקשה לרישום, ואם ההקדש נוצר על פי הסכם נאמנות, אזי יש צורך גם בכתב נאמנות.
הנאמן
החוק הרלוונטי לענייני הקדש הוא חוק הנאמנות. בית המשפט המחוזי ייתן הוראות בעניין תפקידיו של הנאמן וניהול ההקדש.
הקדש ציבורי
הקדש ציבורי הוא הקדשה שאדם עושה בנכסיו, לטובת אינטרס או מטרה ציבוריים ובין היתר למדע, לחינוך, ללימודים אקדמיים, להקמת מוסדות, למחקרים, וכו'. ההקדש ציבורי הוא מעין נאמנות, שאחת המטרות שלה היא למען הציבור. ניתן לעשות את פעולת ההקדשה בחיים וגם לאחר המוות באמצעות צוואה. יוצר ההקדש יכול לחזור בו לפני לפני שהוקם ההקדש, לאחר הקמתו, הנאמנים יכולים לבקש לבטל אותו בפניה לבית המשפט המחוזי.
הקדש ציבורי שנכנס לתוקף, ירשם במשרד המשפטים אצל רשם ההקדשות, אשר יוכל לקבוע את הצורך בדיווחים מטעם הנאמן, וכן לפקח על התנהלות ההקדש. על הנאמן חלה חובת דיווח לגבי הקדש ציבורי שכולל מידע לגבי פעולות ההקדש, חובת תשלומים, וכן דוחות כספיים באמצעות רו"ח.
הקשר בין הקדש וצוואה
כאשר אדם מקדיש את הנכסים שלו למען הציבור עדיין בחייו, ההקדש יעשה על ידי כתב הקדש, אם הוא רוצה להקדיש את נכסיו לאחר לכתו מהעולם, הוא יכתוב את ההקדש בצוואה. על פי חוק הנאמנות התשלט – 1979, ניתן להקים הקדש במסגרת של צוואה. במקרה כזה הוראות חוק הנאמנות יגברו על הוראות חוק הירושה.
מה נדרש כדי לרשום הקדש במסגרת צוואה?
לצורך רישום הקדש במשרד המשפטים יש לצרף את הצוואה, צו קיום צוואה, וצו מינוי מנהל עזבון, דו"ח של מנהל העזבון לגבי העזבון, ונוסח מקרקעין לפי הצורך.
מהם היתרונות של הקמת ההקדש בתוך הצוואה?
- חוק הירושה דורש שהצוואה תכלול זיהוי של היורשים ונכסי העזבון. כאשר המצווה רוצה להשאיר את נכסיו למען מטרה מסוימת אבל ללא ציון שמות יורשים, ניתן לעשות זאת על פי חוק הנאמנות באמצעות הקמת הקדש ציבורי.
- חוק הירושה מגביל את השליטה על הנכסים לאחר מות המצווה, כלומר ניתן להוריש לשני יורשים הבאים שהיו בחיים בזמן פטירתו של המוריש, על ידי מנגנון של יורש אחר יורש. באמצעות נאמנות, אפשר לעקוף את ההגבלה של יורש אחר יורש. לפי תנאי ההקדש אפשר לקבוע גם מה יהיה בגורל הנכסים זמן רב אחרי פטירתו של המוריש.
מהפסיקה: הקמת הקדש במסגרת צוואה
אדם השאיר צוואה וביקש שיתר עזבונו יעבור לקרן שתישא את שמו ותהא למטרת מימון מלגות ללימודים אקדמיים לסטודנטים נזקקים.
עמותה שהקים המצווה בחייו ניהלה את הקרן, והכספים שבקרן נרשמו כהקדש ציבורי. אחרי הרישום ביקשו מנהלי העיזבון והעמותה לטעון בפני בית המשפט שבצוואה לא הייתה כל כוונה ליצירת נאמנות והקדש. לפי טענת מנהל העזבון והעמותה – המצווה שהקים את העמותה עוד בחייו רצה שנכדו ינהל אותה. היועמ"ש טען מנגד שהצוואה מורה על הקמת הקדש ציבורי וצריך לרשום אותו ולפקח עליו באמצעות המדינה.
בית המשפט דן בשאלה האם המצווה התכוון להקים הקדש וקבע:
לפי החוק, הנאמנות מהווה זיקה לנכס, והנאמן הממונה צריך לפעול בנאמנות לטובת הנהנה או למען מטרה מסוימת. כדי ליצור הקדש צריכים להתקיים בין היתר תנאים כמו הבעת כוונה של המצווה, מטרותיו של ההקדש, קביעת הנכסים המשמשים להקדש, ותנאי ההקדש. מאחר והצוואה הנ"ל קבעה את הדרך שבה יועברו הכספים והאופן בו הם ינוהלו – מתקיימים התנאים ליצירת הקדש. מהוראות הצוואה יש להבין שהמצווה התכוון להקים הקדש ציבורי בכספי העזבון, כך שיש למסור למדינה את הפיקוח על כספים אילו.