המונח "צוואה ביולוגית" משקף תהליך מנהלי חדש שצבר תאוצה ניכרת במהלך השנים האחרונות, כאשר יותר ויותר אנשים בישראל בוחרים לנסח צוואה מסוג זה.
המונח צוואה ביולוגית נכנס לשימוש לראשונה במהלך שנת 2001, וזאת בעקבות פועלה של עו"ד אירית רוזנבלום, מקימת הארגון "משפחה חדשה" המקדם את השימוש בצוואה ביולוגית בישראל.
צוואה ביולוגית שונה בפועל מצוואה רגילה, אשר קובעת את אופן חלוקת רכושו הפיזי של אדם לאחר מותו. בניגוד לצוואה הרגילה, צוואה ביולוגית לא עוסקת בחלוקת רכושו של אדם, אלא מתייחסת לרצונו של האדם להותיר מאחוריו את החומר הגנטי שלו, דהיינו חומר זרע, או ביצית, וזאת למטרת הולדת צאצאיו של האדם גם לאחר פטירתו. במרבית המקרים, הצוואה הביולוגית קובעת כי המוטבים יהיו קרובים של האדם, אף שאין הכרח כי כך יהיה.
איך מנסחים צוואה ביולוגית?
ניסוח צוואה ביולוגית נעשה בבסיסה באופן דומה לניסוח צוואה בעדים. הצוואה, אשר מנוסחת על ידי המוריש עצמו ובסיוע של עורך דין מוסמך ובקיא בתחום, כוללת הוראות מפורשות באשר לדרך בה המוריש מבקש שיעשה שימוש בחומר הגנטי שלו, דהיינו חומר הזרע או הביצית, וזאת לאחר פטירתו.
הכנת הצוואה הביולוגית בכל מקרה פרטני מתבססת על נוסח מיוחד, אשר נוסח לראשונה על ידי ארגון "משפחה חדשה". נוסח הצוואה מותאם באופן ספציפי להוראות הדין הישראלי, וזאת על מנת להבטיח כי תוקפה המשפטי של הצוואה הביולוגית יוכר על ידי בית המשפט לאחר מותו של המוריש.
לאחר הכנת הצוואה, אשר במרבית המקרים מנוסחת לכל אורכה בכתב, המוריש נדרש להוסיף את חתימתו על גבה, וכך לאשר כי תוכן הצוואה מהווה רצונו המפורש והאחרון.
חשוב לציין, כי בדומה לצוואה בעדים, נדרשת נוכחותם של שני עדים בחדר בעת חתימת המוריש על צוואתו הביולוגית, מה שמאשר כי הצוואה נעשתה מרצונו החופשי של המוריש, וללא כל כפייה.
לאחר החתימה, הצוואה מאוכסנת למשמורת על ידי ארגון משפחה חדשה, וזאת עד לפטירתו של המוריש, כאשר בשלב זה הצוואה מוגשת לבית המשפט במטרה למלא את רצונו האחרון של הנפטר ביחס למטענו הגנטי.
האם צוואה ביולוגית תקפה מבחינה חוקית?
מטבע הדברים, צוואה ביולוגית היא תופעה חדשה בישראל, אשר טרם זכתה לעיגון מתאים במסגרת חוק הירושה. מסיבה זו, להלכה החוק אינו מכיר בצוואה ביולוגית כצוואה תקפה בדומה לשאר סוגי הצוואות, המוכרות על ידי חוק הירושה. עם זאת, ארגון משפחה חדשה מנהל מאבק משפטי מתמשך על מנת להבטיח כי מעמדה המשפטי של הצוואה יוכר על ידי מערכת המשפט בישראל.
בתאריך 10 באפריל 2011, הוציא בית המשפט לענייני משפחה בחדרה פסק דין תקדימי, אשר הכיר לראשונה במעמדה המשפטי של צוואה ביולוגית. הדיון בתיק עסק בבקשתו של ברוך פוזניאנסקי, צעיר אשר הלך לעולמו בגיל 25 כתוצאה ממחלת הסרטן, כי החומר הגנטי שלו יימסר להוריו, וזאת על מנת להשתמש בו לצורך הולדת ילד.
בקשתו של פוזניאנסקי נוסחה במסגרת צוואה ביולוגית, כאשר לאחר פטירתו יצאו ההורים, ובסיוע ארגון "משפחה חדשה", למאבק משפטי לצורך קבלת החומר הגנטי של בנם, במטרה להגשים את רצונו האחרון.
במסגרת פסק הדין, קבע בית המשפט כי הצוואה הביולוגית של הנפטר אכן מבטאת את רצונו האחרון והסופי. מסיבה זו, בית המשפט פסק כי החומר הגנטי של הנפטר יעבור לרשות הוריו, וזאת לצורך הולדת ילדים. בפסיקה זו הכיר בית המשפט בפועל במעמדה המשפטי של צוואה ביולוגית, מה שמהווה ללא ספק פסיקה תקדימית וראשונה מסוגה.