מחלוקות בענייני ירושה עלולה להיות כואבת במיוחד. הסיבה לכך היא שבני משפחה שהיחסים ביניהם טרם פטירת המוריש היו יכולים להיות קרובים ונעימים עלולים לעבור משבר עד שהצדדים לא יהיו מוכנים לדבר אחד עם השני ללא נוכחות של מייצגים מטעמם.
חוק הירושה תשכ"ה-1965 קובע שהעיזבון של המנוח יחולק בהתאם לקרבה המשפחתית למוריש אלא אם כן הוא השאיר אחריו צוואה שנקבעו בה הוראות אחרות מאלו שבדין. ראשית, חשוב להבין שהחקיקה מבוססת על עיקרון חופש הציווי. השארת הצוואה היא חלק מהאוטונומיה האישית של האדם והוא יכול להחליט אם ברצונו להשאיר מסמך שכזה.
בדומה, הוא רשאי לפי סעיף 33 לחוק לצוות בה כל העולה על רוחו כל עוד ההוראות בה חוקיות, מוסריות ואינן נוגדות את תקנת הציבור. באופן זה בפסק הדין ע"א 724/87 כלפא נ' גולד פ"ד מח(1) 22, 28, בית המשפט העליון אישר את חוקיותה של צוואה בה הורישה האם לאחד מילדיה שקל אחד בלבד.
מחלוקת בענייני ירושה עלולה להיות תוצאה של מצבים שונים. ראשית, מצב נפוץ הוא כשהאדם נפטר באופן פתאומי בזמן שבני הזוג מנהלים ביניהם הליכי גירושין. המציאות היא שהליכים אלו יכולים להתפרס על שנים רבות, אומנם כל עוד לא נתן הבעל את הגט לאשתו ולא השאיר צוואה, המחוקק עדיין רואה אותם כנשואים והיא תהיה זכאית לרשת אותו בהתאם להסדר הקבוע בחוק.
מחלוקת אחרת יכולה להיות, כאשר בני הזוג אינם נשואים אך חיים יחד כידועים בציבור. לפי סעיף 55 לחוק בני הזוג שחיים יחד ומנהלים משק בית משותף ובזמן הפטירה אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, רואים את בן הזוג שנשאר בחיים כמי שהיה יורש את המנוח לפי החוק אם השניים היו נשואים. הידוע בציבור נדרש במסגרת התביעה שלו להוכיח כי בני הזוג חיו כידועים בציבור וקיימו משק בית משותף .
במידה והתביעה תתקבל על ידי בית המשפט לענייני משפחה, קרובי המשפחה של המוריש ימצאו את עצמם מחויבים להתחלק בעיזבון עם הידוע בציבור.
מחלוקת בענייני ירושה וכתיבת צוואה
במרבית המקרים הפתרון למניעת מחלוקות עתידיות בענייני ירושה הוא השארת צוואה. החוק מכיר בארבעה דרכים לעריכת צוואה, בפני רשות, בעל פה, בפני עדים, ובכתב יד. החוק מחייב בסעיף 19 שבצוואה בכתב יד יופיע תאריך וחתימה ושהיא תיכתב כולה על ידי המצווה. למרות זאת, עריכת צוואה דווקא בכתב יד, עלולה להיות פתח לבעיות דווקא משום העובדה שהיא היחידה מבין השלוש הדרכים שאין צורך בעדים לשם עריכתה.
לאור העובדה שהפרט שכותב אותה לרוב אינו בקיא לא בדרישות הפרוצדוראליות ולא בדרישות המהותיות לכשרות הצוואה , הסיכוי שיימצאו בה פגמים שיובילו לפסילתה עלול להיות גבוה יותר.
באופן זה סיטואציה נוספת היא כאשר המנוח השאיר אחריו צוואה אבל הוציא ממנה יורשים מסוימים שהיו אמורים ליהנות מהעיזבון בהתאם להסדר הירושה לפי הדין. סעיף 30 לחוק, צוואה שנערכה תחת כפייה, תרמית, הונאה או השפעה בלתי הוגנת תהיה בטלה.
בית המשפט העליון קבע בפסק הדין דנ"א 1516/95 מרום נ' היועמ"ש , תק-על 98 (2) 1831 מספר מבחנים לקיומה של השפעה בלתי הוגנת על המוריש, לרבות מצבו הרפואי לפני ובזמן עריכת הצוואה, מידת המעורבות של הנהנה בעריכתה, קיומם של יחסי תלות בין המוריש והנהנה והיקף הקשרים אחרים של המוריש לפני ובזמן עריכת הצוואה. הטוען לקיומה של השפעה בלתי הוגנת צריך להוכיח אותה.
מחלוקת בעניין זה ניתן למנוע כאשר מוסיפים התייחסות בצוואה לעניין מצבו הנפשי של המוריש בזמן עריכתה וחוות דעת של פסיכיאטר בנושא זה. בדומה, ככל שלא יתקיימו יחסי תלות בין המוריש והנהנה וככל שמעורבות הזוכה קטנה יותר, בית המשפט ייטה לדחות את הטענה.