אחת מהטענות הנפוצות ביותר בתחום דיני הירושה, אשר נשמעת באופן שכיח בדיונים משפטיים למיניהם, היא הטענה בדבר "נישול מירושה".
טענה זו מושמעת לרוב באותם המקרים, בהם לאחר גילוי צוואתו של הנפטר, אחד מהצדדים חש כי הצוואה מקפחת אותו, ואינה מכירה בזכויותיו הטבעיות בכל הנוגע לירושתו של הנפטר, ובדגש על אופן חלוקת רכושו לאחר מותו.
מאחר ומדובר כאמור בטענה נפוצה למדי, אשר עולה במרבית המקרים בשל תחושה קשה של אחד מקרובי משפחתו של הנפטר לפיה זכותו הטבעית קופחה, חשוב להבין כיצד החוק מתייחס לטענה זו, וכן מהם הכלים העומדים לרשותו של הגורם ה"מקופח" בסוגיה.
מה אומר החוק?
חוק הירושה תשכ"ה-1965 קובע במפורש, כי לכל אדם יש את הזכות המלאה להסדיר את אופן חלוקת רכושו בהתאם לרצונו החופשי והצלול, כאשר משעה שעשה כן, ולמעט מקרים חריגים ביותר אשר שנקבעו בחוק, לא ניתן לערער על קביעותיו אלו, וככל שהוכח כי אכן מדובר ברצונו החופשי והאחרון של הנפטר.
עם זאת, פעמים רבות, ובשעה שבני משפחתו של הנפטר מתוודעים לראשונה לנוסח צוואתו, עולה החשש כי הצוואה אינה מביאה לידי ביטוי את רצונו החופשי והבלעדי, אלא נכתבה בהשפעתו של גורם חיצוני, וזאת לצורך השגת רווחים אישיים או מטרות פסולות.
יודגש בהקשר זה, כי חוק הירושה, במסגרת סעיף מס' 30, קובע במפורש כי "צוואה שנערכה תחת השפעה בלתי הוגנת, איום, מרמה או כפייה – בטלה".
משמעות הדבר היא, שבמידה והוכח מעל לכל ספק כי הצוואה נכתבה שלא מרצונו החופשי והצלול של המוריש לבדו, אלא תחת השפעה חיצונית פסולה, הרי שתוקפה המשפטי של הצוואה בטל ומבוטל באופן מוחלט ומידי. הכרזה שכזו, אשר ניתנת על ידי בית המשפט הדן בסוגיה, הופכת את הצוואה למסמך חסר חשיבות, אשר אין לו השפעה על אופן חלוקת רכושו של הנפטר לאחר מותו.
כמו כן, גם במידה והוכח בבית המשפט כי הצוואה אינה אותנטית, דהיינו לא נוסחה על ידי המוריש עצמו כי אם על ידי גורם שלישי, הרי שמטבע הדברים תוקפה המשפטי בטל אף הוא, ובאופן מוחלט.
איך מתמודדים עם מקרה של נישול מירושה?
במידה וקיים חשש כי הצוואה אינה מבטאת את רצונו החופשי והאחרון של המוריש, פתוחה הדרך בפני כל אדם אשר מוכר כ"בעל עניין" בצוואה להגיש התנגדות לצו קיום הצוואה, וזאת למשרדי הרשם לענייני ירושה.
את ההתנגדות יש להגיש לאחר שהוגשה הבקשה לצו קיום הצוואה, וזאת בצירוף כלל הנימוקים הרלוונטיים, המצדיקים לדעת המערער את ביטול תוקפה המשפטי של הצוואה.
משעה שהוגשה הבקשה, סמכות הדיון בתיק עוברת מידיו של הרשם לענייני ירושה לידי בית המשפט, אשר מוסמך לדון בתיק ולפסוק בשאלת מעמדה המשפטי של הצוואה.
במסגרת הדיון, מגיש ההתנגדות לצו קיום הצוואה נדרש להציג מסמכים ועדויות חותכות, לפיהן הצוואה נוסחה תחת השפעה בלתי הוגנת על המוריש, או לחילופין לא נוסחה על ידו כלל. במידה והדבר הוכח מעל לכל ספק, בית המשפט יכריז כי הצוואה בטלה, ואינה בעלת תוקף משפטי.
יש לזכור עם זאת, כי מאחר והצוואה מטבעה נועדה להביא לידי ביטוי את רצונו האחרון של הנפטר, ומשכך מעמדה המשפטי העליון מוכר בחוק, הרי שעל מנת לערער על מעמד זה, המערער נדרש להוכיח את צדקת טענתו מעל לכל ספק סביר. קראו על פסק דין שבחן את תוקפה המשפטי של הצוואה בשל נישולה של הבת מהירושה.
מסיבה זו, טרם הגשת ערעור שכזה מומלץ להתייעץ עם עורך דין מנוסה ומיומן, אשר יסייע בהצגת העניין בצורה הטובה ביותר בפני בית המשפט.