אחד המאפיינים של העידן המודרני הוא שבדרך כלל האדם לא הולך לעולמו מבלי שהותיר אחריו דבר בין אם חובות או זכויות בנכסי מיטלטלין, מקרקעין ועוד. חוק הירושה תשכ"ה-1965 קובע שלאחר המוות, כל אלו עוברים ליורשים של אותו אדם.
סכסוכים בין יורשים עלולים להיות אחד המצבים המתסכלים ביותר לאחר שאדם שיקר לכל אותם אנשים הלך לעולמם. לעיתים המצב עד כדי כך חמור שבני משפחה שקודם היו מלוכדים ואוהבים מתנהגים לא רק כזרים אחד לשני אלא אף מעבר לכך.
באופן עקרוני לפי החוק, אם הפרט לא השאיר אחריו צוואה היורשים, אופן החלוקה של העיזבון והעדיפות בחלוקה שלו יהיו כפי שנקבעו בחוק. לעומת זאת, כאשר קיימת צוואה הכלל הראשוני בדיני הירושות והצוואות בישראל הוא שהאדם חופשי לצוות כרצונו, חופש זה נקרא גם חופש הציווי.
באופן זה כל עוד הוראות הצוואה אינן נוגדות תקנת ציבור, מוסריות וחוקיות הפרט יכול לצוות כל העולה על רוחו. כך, בית המשפט העליון אישר בפסק הדין ע"א 724/87 כלפא נ' גולד פ"ד מח(1) 22, 28 את כשרותה של צוואה בה ניתן לאחד היורשים שקל אחד בלבד ולאחים האחרים האם לא השאירה דבר.
הסיבות להיווצרות סכסוכי יורשים
סכסוכים מעין אלו יכולים להיות תולדה של מספר סיבות. ראשית, כאשר המנוח השאיר אחריו צוואה אך הוראותיה אינן ברורות והיא נתונה לפרשנויות שונות. לאור החשיבות הרבה של חופש הציווי והאוטונומיה של הפרט בעניין זה, קיימים מצבים בהם ניתן לקיים צוואה גם אם יש בה טעויות. סעיף 32 לחוק מאפשר כאשר יש טעות בתיאור נכס, אדם, תאריך, מספר חשבון ועוד אבל עדיין ניתן להבין את רצונו החופשי של המצווה .
סיבה נפוצה אחרת היא הטענה שהמנוח ערך את הצוואה בזמן שהוא לא הבין את המשמעות של מעשיו. כמו כן, פעמים רבות נטען בסכסוכים בין יורשים שהפרט היה מצוי תחת איום, כפייה או השפעה אינה צודקת שגרמו לו לערוך את הצוואה באופן שבו היא נעשתה ולכן ישנם אנשים שלא מופיעים בה או שחלוקת הרכוש בה.
כך בפסק הדין ת"ע 40240/00 כהן נ' לוי- המנוח השאיר אחריו צוואה מתאריך ה-23.8.98 שבה הוא מחלק את כל הרכוש שלו בין חמישה מבין שבעת ילדיו. שתיים מהבנות שלו הגישו בקשה להתנגדות לקיום הצוואה בטענה שלא היה כשיר לחתום עליה והיא נעשתה תחת השפעת המשיבים שגם לקחו חלק בעריכתה.
כבוד שופט בית המשפט השלום בירושלים בן ציון גרינברגר מציין שהשפעה בלתי הוגנת מתקיימת כאשר יש נסיבות שמראות שהייתה תלות של המצווה באדם אחר שהייתה כל כך רחבה עד שניתן להניח שלא היה למוריש כמעט רצון חופשי משל עצמו. במצב כזה ניתן להניח שהייתה חזקה שכל פעולה שנעשתה לטובת אותו אדם אחר היא תוצאה של השפעה בלתי הוגנת מסוג זה. במצב זה הנטל להוכיח את כשרות הצוואה מוטל על מי שטוען שהיא כשירה.
במקרה זה המתנגדות טוענות שהמנוח היה תחת ההשפעה הבלתי הוגנת של המשיבים כאשר הוא חתם על הצוואה. הוא היה תלוי בבני משפחתו גם לצורך קיום צרכיו היומיומיים. יחד עם זאת, הטענה להשפעה בלתי הוגנת נדחית במקרה זה משום שלא הוכחה התלות המוחלטת שאמורה ליצור אותה שכן מחוות הדעת הרפואיות נוצרת תמונה שהמנוח היה תלוי בהם אך לא היה לחלוטין בלתי עצמאי.
באופן זה אחת הדרכים הטובות בהן המצווה יכול למנוע סכסוכים עתידיים בין היורשים שלו היא להוסיף בצוואתו סעיף שמתייחס למצבו הנפשי בעת עריכת הצוואה וכן חוות דעת של רופא בעניין מצבו הגופני והנפשי על מנת שיהיה קושי לטעון שהוא היה נתון תחת השפעה בלתי הוגנת בכתיבת הצוואה.