מריבות עיזבון עלולות להיות עצובות במיוחד. אחת הסיבות לכך היא שקרובי משפחה שהיחסים ביניהם לפני פטירת המוריש היו יכולים להיות שמחים וקרובים במיוחד עלולים להפוך מעורערים עד כדי כך שהם לא יסכימו לדבר ביניהם ללא נוכחות של צדדים שלישיים.
מריבות בנושאי חלוקת העיזבון יכולות להתמקד באופן החלוקה של העיזבון או בזהות היורשים. המונח עזבון אינו מוגדר בחוק הירושה תשכ"ה-1965, אך הוא מתייחס לכלל נכסי המקרקעין, מיטלטלין, חובות וזכויות מוחשיות ובלתי מוחשיות של המוריש.
החוק קובע שכאשר הפרט לא השאיר אחריו צוואה העיזבון יחולק בהתאם למידת הקרבה המשפחתית למוריש. באופן זה, יכולים להיות מצבים שבני זוג התגרשו וחיים עם אחרים. סעיף 55 לחוק קובע שאם בני זוג חיו יחד ולא היו נשואים אחד לשני ולא לאחרים וניהלו משק בית משותף, יראו בידוע בציבור כמי שאמור לרשת את המנוח כשם שהיה אם היו נשואים לפי הדין. כך, הילדים של בן הזוג הגרוש עלולים למצוא את עצמם מתחלקים ברכוש העיזבון עם הידוע בציבור גם אם המנוח לא בהכרח התכוון לכך.
בדומה אם בני זוג מנהלים ביניהם הליכי גירושין ואחד מהם נפטר באופן פתאומי, אם הבעל עוד לא נתן את הגט לאשתו, החוק עדיין רואה אותם כנשואים ומשמעות הדבר שבן הזוג יקבל את חלקו מהעיזבון גם אם היחסים ביניהם כבר עלו על שרטון מזמן.
הפתרון הקל יותר למניעת מריבות עיזבון הוא כתיבת צוואה על ידי המוריש. עריכת צוואה יכולה להיעשות בכתב יד, בפני עדים, בפני רשות או בנסיבות מסוימות בעל פה. קיום צוואה מותנה בכך שהיא תהיה תקפה מבחינה פרוצדוראלית ומהותית כאחד.
כתיבת צוואה ומריבות עיזבון
צוואה בכתב יד תהיה כשרה לפי סעיף 19 כאשר היא נחתמה ונכתבה כולה בכתב היד של המצווה והיא נושאת תאריך. למרות זאת, לאור העובדה שהיא היחידה שלא מצריכה עדים או אנשי מקצוע היא עלולה להיות בעייתית משום שהאדם שבדרך כלל מחבר אותה אינו בקיא בכל הדרישות הפרוצדוראליות והמהותיות לקיומה ולכן ייתכן שיהיה קל יחסית לבקש לפסול אותה. לאור זאת, גם בתי המשפט לענייני משפחה נוטים להתייחס לצוואות מסוג זה בחשדנות מסוימת.
מלבד הדרישות הפרוצדוראליות גם הדרישות המהותיות לקיום צוואה יכולות להוות בסיס למריבות עיזבון. חשוב להבין שהכלל עליו מבוססים דיני הירושה הוא חופש הציווי. האדם מורשה לעשות צוואה אך אינו חייב.
כך לאדם ישנו חופש לכתוב כל העולה על רוחו כל עוד ההוראה אינה נוגדת את תקנת הציבור, אינה מוסרית או אינה חוקית. בפסק הדין ע"א 724/87 כלפא נ' גולד פ"ד מח(1) 22, 28 קיבלו צוואה שמדירה את אחד הילדים מחלוקת העיזבון וקיבלו אותה כחלק מהעיקרון של חופש הציווי, אך התייחסו לכך שהיא יכולה לגרום לרגשות קנאה ושנאה בין ילדי המוריש.
באותה צורה כאשר כותבים צוואה מריבה יכולה להתעורר גם כאשר נראה שנישלו ממנה את אחד היורשים שהיה אמור לזכות בה. סעיף 30 לחוק קובע שהוראה בצוואה שנכתבה תחת איום, השפעה בלתי הוגנת, כפייה, תרמית או תחבולה תהיה בטלה. יש להבחין גם בין הוראה שמצריכה ביטול על ידי בית המשפט לבין כזו שבטלה מעיקרה. אדם הטוען שהצוואה נכתבה תחת השפעה בלתי הוגנת נדרש להוכיח זאת.
על מנת למנוע מריבות על חלוקת העיזבון בטענה להשפעה בלתי הוגנת. כדאי להוסיף לצוואה חוות דעת של פסיכיאטר שקובע שהמוריש היה כשיר והבין את מעשיו בזמן עריכת הצוואה. בדומה, כדאי גם בצוואה עצמה אם נכתבה בכתב יד להוסיף סעיף שבו המצווה מתייחס באופן ספציפי למצבו הרפואי לפני ונכון לזמן כתיבתה על מנת למנוע סכסוכים עתידיים.