מציאות החיים המודרנית יצרה מצב שבו גם אם אדם אינו שייך לשכבות החברה העליונות הוא עדיין יכול לצבור במהלך חייו כמות משמעותית של נכסי מקרקעין, מיטלטלין, נכסים בלתי מוחשיים אחרים, חובות, זכויות ועוד.
ירושה היא במובנה הרחב העברה של אובייקט מוחשי או לא מוחשי לאדם אחר. חוק הירושה תשכ"ה-1965 קובע בסעיף 1 שכאשר האדם מת העיזבון שלו עובר ליורשים שלו. המושג עיזבון כשלעצמו אינו מוגדר בחוק המוזכר לעיל ולא בהצעה החדשה של הקודקס לחקיקה האזרחית.
באופן כללי המונח עזבון מתייחס לכלל הזכויות, חובות, נכסים ורכוש של הנפטר שעוברים ליורשיו. לפי דיני הירושות והצוואות, אם הפרט השאיר אחריו צוואה כשרה ותקפה יחולק העיזבון בין הזוכים כפי שהם מופיעים בצוואה אם לא, החלוקה תתבצע בין היורשים לפי הסדר הקבוע בחוק.
צוואה היא המסמך המשפטי שמאפשר לפרט להורות על חלוקת עזבונו בהתאם לרצונו הפרטי. הדין מכיר במספר צורות לעשייתה, אך אם היא אינה כשרה עזבונו עדיין יחולק לפי הוראות החוק.
כשרות לרשת את העיזבון
כשרים לרשת את הפרט בין אם על ידי צוואה או בלעדיה, כל מי שהיה בחיים בזמן מותו ויכול לרשת אותו, כאשר אם ילד נולד בתוך 300 יום ממועד פטירת המוריש, הוא נחשב למי שכבר היה חי בזמן פטירתו.
לעניין זה אין משמעות אם הוריו של הילד היו נשואים בזמן הלידה או לא. תאגידים כשרים לרשת אם בזמן מות הנפטר יכלו לקבל נכסים. מי שאינו כשיר לרשת את המוריש לפי סעיף 5 (א) לחוק הירושה הם מי שהורשע שהשמיד, העלים או זייף את צוואת הנפטר ומי שהורשע בכך שניסה לגרום או גרם במתכוון למותו של המוריש.
יחד עם זאת, סעיף 5(ב) מציין שמי שניסה לגרום למותו של המוריש והלה מחל לו בעל פה או בכתב יכול לחזור ולרשת אותו.
כאשר אין צוואה היורשים לפי דין יהיו מי שהיה בן הזוג של המוריש בזמן שהוא נפטר, הילדים של המוריש והילדים שלהם, ההורים של המוריש והילדים שלהם וההורים של הוריו והצאצאים שלהם.
סדר היורשים של העיזבון
החוק קובע את סדר העדיפות בין היורשים של העיזבון. ילדי המוריש יירשו לפי ההורים שלו וההורים של הנפטר יירשו לפני ההורים שלהם. ילדי המוריש יתחלקו ביניהם באופן שווה וכך גם הוריו והוריהם.
אם ילד של המוריש נפטר לפני המוריש, הילדים של ילדו של המוריש יירשו במקומו. ילד שאומץ כדין יירש את האדם כמו במקרה שהיה ילדו הביולוגי, כאשר ילדיו של הפרט שאומץ יירשו גם כן.
ירושה של ידועים בציבור אפשרית גם כן. לפי סעיף 55 לחוק, בני זוג שחיו במשק בית משותף חיי משפחה אך לא היו נשואים זה לזה ובזמן שאחד מהם מת אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, רואים את בן הזוג שנשאר בחיים כמי שהמוריש היה מצווה להעביר לו את הרכוש אם היו נשואים.
כאן גם המקום לציין שבמידה ואדם נפטר והוא לא השאיר אחריו יורשים לפי דין ולא צוואה, סעיף 17 לחוק הירושה קובע שהמדינה תירש את עזבונו. במקרה זה העיזבון שנותר ישמש לפי הסעיף למטרות בריאות, סעד, חינוך ומדע.
סדר החלוקה של העיזבון
חוק הירושה קובע מפורשות את סדר חלוקת העיזבון. סעיף 104 קובע את סדר העדיפות של חלוקתו. ראשית מסולקות ההוצאות הכרוכות בלוויה, בקבורה של האדם ובצו הירושה. לאחר מכן החובות לנושים שנותרו לפרט לפני מותו.
לאחר ניכויים אלו, במידה ובין בני הזוג קיים הסכם ממון לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג תשל"ג-1973 האישה יכולה לבחור בין הסכום שמגיע לה לפי ההסכם ובין זה שבכתובה. לאחר כל אלו אם נשארו נכסים נוספים הם יחולקו בין היורשים לפי סדר העדיפות שלהם ואם נותרה צוואה אז בהתאם להוראות הצוואה.
חובות שהנם בעלי עדיפות שווה יסולקו בהתאם לסכומים שלהם, כאשר במידה ואלו כוללים מיסים, הללו יסולקו בהתאם לדיני הספציפיים העוסקים בהם.
אולי יעניין אותך לקרוא גם: