חוק הירושה תשכ"ה-1965 קובע בסעיף 1 שלאחר מותו של האדם, עזבונו יועבר ליורשיו בהתאם להוראות חוק זה, כל זמן שלא נערכה צוואה. צוואה היא אחד המסמכים האישיים ביותר שהפרט רשאי לכתוב במהלך חייו הנוגע לזהות היורשים שלו והאופן שבו הוא מעוניין שהנכסים והרכוש שלו יחולקו ביניהם.
הדין רואה בצוואה מעשה אישי של המצווה שאמור לשקף את הרצון והכוונה הפרטית שלו. לצורך קיום הוראות הצוואה כחוק, יש להגיש בקשה לקבלת צו לקיומה. למרות העובדה שהצוואה אמורה לבטא את האוטונומיה של מי שערך אותה, ייתכנו מצבים בהם אנשים שהיו בסביבת המוריש, יהיו מעוניינים מסיבות שונות לערער על צוואתו.
החוק עצמו אינו מכיר באפשרות של ערעור על צוואה, אלא מתייחס להגשת התנגדות לצו קיום הצוואה וחלוקת העיזבון לפי הדין.
התנגדות לצו קיום הצוואה
ערעור על צוואה באופן של הגשת התנגדות לקיום הוראותיה ניתן להגיש כאשר חושבים שהיא אינה משקפת את כוונותיו ורצונותיו האישיים של מי שערך אותה, אחד הנהנים ממנה לקח חלק בעריכתה, או שהיא נכתבה תחת אונס, תחבולה, תרמית או השפעה בלתי הוגנת, נפלו פגמים בעשייתה או שהפרט השאיר צוואה מאוחרת יותר מזו שרוצים לקיים.
בפסק דין ת"ע 1580/07 ד.א נ' י.פ, ביהמ"ש לעניני משפחה בבאר שבע, דן בית המשפט בתביעה שהגישו ילדיו ובת זוגתו של המנוח לביטול תוקפה המשפטי של הצוואה, שבמסגרתה העביר המנוח את כל רכושו למטפלת, בגין השפעה בלתי הוגנת של המטפלת על המנוח.
תקנות הירושה תשנ"ח-1988 קובעות שמי שמעוניין להתנגד לקיום הצוואה, יגיש לרשם לענייני ירושה, כתב התנגדות שיפרט את הנימוקים להתנגדות, המסמכים הרלבנטיים להוכחת טענותיו, אישור על תשלום האגרה ותצהיר המאמת את עובדות ההתנגדות. כתב ההתנגדות והמסמכים האחרים צריכים להיות מוגשים במספר עותקים שיספיקו לבית המשפט ולבעלי הדין.
סעיף 26 לחוק הירושה קובע שמי שיכול לערוך צוואה הוא מי שיודע להבחין בטיבה. לכן בדרך כלל כדאי לצרף לצוואה הודעה על מצבו הנפשי והגופני של האדם על מנת למנוע מצב שיהיה ניתן לערער על הצוואה בגלל חשש שהאדם לא היה מודע לטיבה.
צוואה מרצון אישי של המצווה
מלבד זאת, החוק מייחס חשיבות לכך שהיא תיעשה מהרצון האישי של המצווה. כך בית המשפט העליון בפסק הדין דנ"א 1516/95 מרום נ' היועמ"ש, תק-על 98 (2) 1831 קבע מספר קריטריונים לבחינת ההשפעה הבלתי הוגנת של נהנה על המצווה וביניהם היקף הקשרים שהמצווה ניהל עם סביבתו לפני ובתקופת עריכת הצוואה, מידת התלות שבין הנהנה מהצוואה והמצווה, היקף המעורבות של הנהנה בעשיית הצוואה והמצב הנפשי של המצווה לפני ובזמן עריכת הצוואה.
דרכים לעשיית צוואה
החוק מכיר בארבע דרכים לעשיית צוואה לרבות צוואה בפני רשות, צוואה בעדים, צוואה בכתב וצוואה בעל פה. סעיף 25 לחוק קובע שאומנם ניתן לקיים צוואה גם אם נפלו בה פגמים כל עוד ניתן להבין ממנה את רצונו החופשי והכנה של המצווה והתקיימו רכיבי היסוד בהתאם לסוג הצוואה.
כך ניתן להתנגד לצוואה בפני עדים אם לא נכחו בזמן עריכתה שני עדים. אם אחד מהם היה קטין, עדיין מדובר בפגם שבית המשפט יכול לתקן, אבל אם אחד מהם היה חסוי או פסול דין, מדובר בפגם שניתן להתנגד לצוואה בגינו.
בדומה, צוואה בכתב צריכה להיות כולה כולל החתימה והתאריך בכתב היד של המצווה. אם ניתן להראות שלא כך הם פני הדברים, ניתן להתנגד אליה. צוואה בפני רשות צריכה להיעשות בפני שופט או רשם בית המשפט לענייני משפחה או חבר בית דין דתי, אם לא נעשתה בפני אחד מאלו ניתן לבקש לערער עליה.
בצוואה בעל פה צריך שהמילים יאמרו בפני שני עדים שמבינים את לשון המצווה בזמן שהתקיימו הנסיבות או שהוא עצמו חושב שהוא עומד למות בקרוב.
ערעור או התנגדות כאמור לצוואה משום שהתגלתה צוואה חדשה ייעשה בדרך כלל על ידי ביטול החתימה על הצוואה, צירוף הצוואה החדשה תוך בדיקה אם זו משנה או רק מוסיפה על הצוואה הקודמת. בדרך כלל אם יגלו בזו החדשה סתירות יראו במסמך זה כביטול של הוראות הקודם.