בין הצדדים בתיק, אח ואחות, התנהלו 6 תביעות משפטיות שעניינן סכסוך בנוגע לעיזבון אביהם המנוח. בית המשפט הורה לאח להשיב לאחותו למעלה מחצי מיליון ₪ מכספים שמשך מחשבון הבנק ומקופת הגמל של האב.
הצדדים הינם אח ואחות, ולהם אחות נוספת אשר לא נטלה חלק בהליכים המתנהלים ביניהם. אביהם המנוח של הצדדים היה ספר ובעלים של חנות אשר שימשה כמספרה. אמם של הצדדים ורעייתו של המנוח, הלכה לעולמה בשנת 1989, מבלי שהותירה אחריה צוואה. בחודש ספטמבר 1997 ערך המנוח צוואה, בה חילק את כלל רכושו בין שלושת ילדיו באופן שווה, למעט החנות אותה הוריש לבן.
בשנת 2001 ניתן צו ירושה, המסדיר את חלוקת עיזבון האם המנוחה. שנה לאחר מכן נערך הסכם מתנה ביחס לחנות, במסגרתו העביר האב המנוח את מלוא הזכויות בחנות לבן, ללא תמורה. בחודש אוקטובר 2003 האב המנוח ערך תוספת לצוואה, בה הצהיר כי העביר את זכויותיו בחנות לבן.
בחודש ינואר 2006 האב המנוח עבר להתגורר בדיור מוגן. חצי שנה לאחר מכן חתם האב על טופס שינוי מוטבים בשתי קופות הגמל שהיו לו, כך, ששינה את המוטב מאשתו המנוחה לבנו.
בחודש פברואר 2009 האב המנוח הלך לעולמו.
סכסוכי הירושה
לאחר מות האב החל סכסוך ירושה בין הצדדים שהתנהל במסגרת שש תובענות שונות, וביניהן התנגדות שהגישה האחות לבקשה למתן צו קיום צוואה שהגיש הבן בשנת 2009; תביעה לביטול הסכם המתנה ביחס לחנות בטענה שהסכם המתנה נחתם תחת השפעה בלתי הוגנת, עושק וכפיה מצד האח; ותביעות כספיות כנגד האח במסגרתן טענה האחות כי האח רוקן את חשבון האב המנוח ללא ידיעתו ולרעתו בעת שהותו בבית אבות וכי כחודש לאחר שהאב הלך לעולמו, פדה האח את הכספים שהיו בקופות הגמל של האב בסכום עתק של כ-1.46 מיליון ₪.
מנגד, טען האח כי בעת קבלת ההחלטות לגבי רכושו היה האב המנוח צלול לחלוטין וכשיר לקבלן, וכי לאורך השנים רק הוא היה מקורב לאב והיחיד שנותר לצד האב באחרית ימיו, בעוד שמערכת היחסים בין האב לאחות הייתה עכורה במשך שנים רבות.
פסק הדין בבית המשפט לענייני משפחה
שופטת בית המשפט לענייני משפחה בנצרת, רונית גורביץ', קיבלה את מרבית טענות האח וקבעה כי המנוח היה אדם צלול שניהל את חייו באופן עצמאי, וקיבל את כל החלטותיו בנוגע לרכושו מתוך בחירה ורצון חופשי והבנת תוצאותיהן.
עם זאת, בנוגע לחנות, קיבלה השופטת את טענת האחות וקבעה כי מאחר ולאם המנוחה היו מחצית מזכויות הבעלות בחנות במותה, הרי שחרף הסכם המתנה שערך האב מאוחר יותר ומכוח חזקת השיתוף היו האחיות זכאיות להירשם כל אחת כבעלת 1/12 מהחנות בעקבות צו הירושה על רכוש האם.
עוד קיבלה השופטת את טענת האחות בנוגע לכספים שנמשכו מחשבון האב על דעת האח בלבד ושלא לצורכי המנוח, וכן ציינה כי שוכנעה שהאב המנוח גם לא גמר בדעתו להעביר את כספי קופת הגמל לבנו בלבד, שכן "עיתוי שינוי המוטבים כ-17 שנים לאחר פטירת האם, כאשר המנוח נמצא במצב פיזי ומנטלי ירוד ביותר, מצביע על כך שהדבר לא נעשה מרצונו."
משכך, חייבה השופטת את האח להעביר לאחיותיו את חלקן בכספי השכירות שהתקבלו מהחנות במשך השנים, וכן 2/3 מסך של כ-300,000 ₪ שמשך מחשבון האב. בנוסף, חויב האח לשלם לאחות את חלקה בכספים שמשך מקופת הגמל בסך כ-490,000 ₪.