צוואה של אדם שאינו צלול

חוק הירושה, התשכ"ה – 1965, אשר מהווה הבסיס לתחום דיני הירושה במדינת ישראל, קובע כי אחד מהתנאים הבסיסיים הנדרשים לצורך מתן תוקף משפטי לצוואה, הוא העובדה כי זו נכתבה על ידי המוריש עצמו, ועל בסיס רצונו החופשי.

עם זאת, ישנם מקרים בהם, וחרף העובדה שהמוריש אכן ניסח את צוואתו בעצמו, הרי שהוא עשה זאת בהיותו תחת מה שמוגדר בחוק כ"מצב לא צלול", שאינו מאפשר הפעלת שיקול דעת.

מקרים שכאלו, אשר מקורם פעמים רבות במצבו הרפואי הקשה של המוריש, או לחילופין בשימוש במשככי כאבים או תרופות הפוגעות בצלילות דעתו, עלולים להביא אף לביטול תוקפה המשפטי של הצוואה, במידה חלקית או מלאה.

מהי ההגדרה החוקית של "מצב שאינו צלול"?

חוק הירושה קובע מפורשות, כי על המוריש לנסח את צוואתו בהיותו במצב בריאותי ונפשי צלול, וזאת בשל ההנחה, כי רק במצב זה יש באפשרותו להפעיל את שיקול דעתו החופשי במסגרת הצוואה, וכך להביע את רצונו האחרון והמוחלט.

החוק קובע, כי במקרים בהם הוכח מעל לכל ספק, כי בעת כתיבת הצוואה המוריש היה תחת השפעתם של חומרים מסממים, כגון משככי כאבים או תרופות מסוימות, אשר הייתה להן השפעה משמעותית ומוכחת על צלילות דעתו בעת כתיבת הצוואה, הרי שיש באפשרות בית המשפט לבטל את תוקפה המשפטי של הצוואה, מחמת אי צלילותו של המוריש.

בהקשר זה חשוב לציין, כי לא בכל מקרה בו הוכח כי המוריש סבל ממחלה קשה, או לחילופין השתמש באופן קבוע במשככי כאבים או בתרופות בעלות השפעה על צלילותו, תוקפה המשפטי של צוואתו יבוטל באופן אוטומטי.

על מנת לעשות זאת, חובתו של הגורם המבקש לערער על תוקפה המשפטי של הצוואה להוכיח, כי לגורמים אלו הייתה השפעה ממשית ובלתי ניתנת לערעור על המוריש בעת כתיבת הצוואה, כאשר תיאור כללי של מצבו הבריאותי של המוריש ותו לא, יביא במרבית המקרים לפסילת התיק, ולהותרת הצוואה על תוקפה המשפטי.

מה חשוב לדעת?

בכל מקרה בו אדם מגיש בקשה לפסילת תוקפה המשפטי של צוואה מסוימת, מסיבת אי צלילותו של המוריש בעקבות נסיבות בריאותיות, הוא נדרש מטעם בית המשפט לצרף מסמכים רפואיים רלוונטיים, המעניקים אסמכתא לדבריו.

מסמכים אלו, ובנוסף לתיאור מצבו הרפואי של המוריש, וכן פירוט התרופות בהם השתמש באופן שוטף, יכולים לכלול דוגמאות להתנהגותו הלא צלולה של המוריש במהלך התקופה בה נכתבה הצוואה, וזאת כל עוד אלו מהווים עדות למצבו הרפואי של המוריש בעת כתיבת הצוואה.

במרבית המקרים, ומאחר ושופטי בית המשפט אינם בעלי הכשרה רפואית, בית המשפט ימנה מומחה רפואי מטעמו, אשר יתבקש לבחון את כלל המסמכים הרפואיים, ולקבוע בהתאם האם אכן ניתן להגדיר את המוריש, בעת כתיבת צוואתו, כמי שהיה תחת מצב שאינו צלול, ומשכך לא ניתן להעניק תוקף משפטי לצוואתו.

אמנם לרוב בית המשפט מקבל את חוות דעתו של המומחה הרפואי מטעמו, אך במקרים מסוימים ניתן להציג חוות דעת רפואית פרטית מטעם הפונה, ולעיתים בית המשפט יבחר להתחשב דווקא בה.

בסופו של דבר חשוב לזכור, כי מטרתו העיקרית של בית המשפט היא לפענח מהו רצונו האמתי והאחרון של המוריש, כאשר הדבר מוביל לעיתים אף לאישור תוקפה המשפטי של הצוואה, חרף פגמים מסוימים בה. מסיבה זו, חשוב מאוד להתייעץ עם עורך דין מנוסה ובקיא בתחום, בכל שלב של ההליך, במטרה להבטיח כי רצונו האמתי והאחרון של הנפטר יזכה לביטוי גם לאחר מותו.