חוק הירושה תשכ"ה-1965, אשר מסדיר את תחום הצוואות במדינת ישראל, קובע כי העיקרון הבסיסי, אשר נדרש להתקיים בכל צוואה שהיא, הוא כי הצוואה תנוסח על ידי המוריש עצמו, וזאת מרצונו החופשי והבלעדי. עם זאת, קיימים מקרים בהם גם צוואות אשר עומדות בתנאי זה נפסלות על ידי בית המשפט, וזאת מסיבות שונות.
אחת מאותן הסיבות מתייחסת למקרים בהם הצוואה כולה, או סעיפים מסוימים בה, מוגדרים כ"בלתי חוקיים" או כ"בלתי מוסריים". במקרים כגון אלו, יש באפשרותו של בית המשפט לפסול את תוקפה המשפטי של הצוואה, באופן חלקי או כולל, בהתאם לנסיבות.
מה אומר החוק?
חוק הירושה, במסגרת סעיף 34, קובע מפורשות כי "הוראת צוואה שביצועה בלתי-חוקי, בלתי-מוסרי או בלתי-אפשרי – בטלה". המשמעות היא, שגם במקרים בהם ברור כי הצוואה נכתבה על ידי המוריש, ומשקפת ללא עוררין את רצונו החופשי, יש באפשרותו של בית המשפט לבטל את תוקפה המשפטי של הצוואה, וזאת במידה והיא מוגדרת, במלואה או בחלקה, כלא חוקית, לא מוסרית או כבלתי אפשרית.
להלן יובאו דוגמאות לצורך המחשת העניין. במקרה בו לדוגמא הצוואה כוללת הוראה מפורשת, כי עיזבונו של הנפטר יועבר לאחד מהיורשים אך ורק בכפוף לביצוע פעולה מסוימת, שאינה חוקית, הרי שתוקף הסעיף מבוטל מבחינה משפטית באופן אוטומטי, והדבר עלול אף להשליך על תוקפה המשפטי של הצוואה כולה.
גם במקרים בהם הצוואה כוללת דרישה שאינה "עומדת בגבולות ההיגיון", כמו לדוגמא הדרישה מאדם לתרום את אחד מאיברי גופו כתנאי לקבלת הירושה, הרי שהסעיף המדובר בטל ומבוטל, ומעניק על פניו עילה לפסילת תוקפה המשפטי של הצוואה כולה.
במקרה שהגיע לפתחו של בית המשפט נבחן אחד מהסעיפים בצוואה, שבו הורתה האם שנפטרה כי ילדיה יועברו לאחר מותה למשמורת של אימה ולא למשמורת של אביהם, למרות שאביהם היה נוכח בחייהם והיווה חלק חשוב בגידולם. בית המשפט דן במקרה והחליט לבטל סעיף זה מהצוואה היות וההוראה שניתנה בו בלתי חוקית, בלתי אפשרית ובלתי מוסרית, ועלולה לפגוע בבריאותם הנפשית של הילדים.
באילו מקרים סעיף פסול יכול להביא לפסילת הצוואה כולה?
בעוד שקיימים מקרים בהם די בהופעתו של סעיף פסול אחד בצוואה על מנת להוביל לפסילתה המוחלטת, הרי שבמקרים אחרים, הופעתו של סעיף פסול אינו משליך באופן מידי על תוקפה המשפטי של הצוואה כולה, גם אם תוקף הסעיף הפסול מבוטל כמובן.
חשוב לזכור, כי ההחלטה באילו מקרים יש מקום לפסול את הצוואה לחלוטין, ובאילו מקרים ניתן להסתפק אך בפסילת הסעיפים הלא-חוקיים, נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט באופן בלעדי. כאשר במסגרת שיקוליו בית המשפט נדרש להתחשב בשאלה באיזו מידה הצוואה בכללותה משקפת את רצונו האחרון של המוריש, וכן בשאלה מהו היחס המספרי בין הסעיפים הפסולים לסעיפים הכשרים בצוואה.
במרבית המקרים, וככל שהצוואה כוללת אך סעיף אחד שמוגדר על ידי בית המשפט כ"פסול", ואין מדובר בתוכן החורג מהכללים במידה חריגה, יכיר בית המשפט בשאר חלקי הצוואה כבעלי תוקף משפטי, וזאת בניכוי הסעיף הפסול.
הדבר מתבסס על העובדה, שמטרתו העיקרית של בית המשפט במסגרת העיסוק במעמד הצוואה, היא להבטיח כי רצונו האחרון של הנפטר יזכה לביטוי לאחר מותו, וזאת במידת האפשר. מסיבה זו, במרבית המקרים בתי המשפט משתדלים להימנע מפסילה כוללת של תוקף הצוואה, כל עוד מדובר אך בסעיפים בודדים שאינם משליכים על הצוואה בכללה.
לעומת זאת, במקרים בהם הצוואה כוללת מספר ניכר של סעיפים המוגדרים כפסולים, וכן במקרים בהם סעיפים אלו חורגים מגדר הרגיל במידה משמעותית, לרוב ימנע בית המשפט מלהכיר בתוקפה המשפטי של הצוואה במלואה.
הדבר נובע גם מהעובדה, שהכנסת הסעיפים הפסולים לצוואה מעניקה "עדות אופי" על הנפטר עצמו, כאשר ריבוי הסעיפים הפסולים עלול לגרום לבית המשפט לקבוע כי הנפטר לא אחז בשיקול הדעת הנדרש בעת כתיבת הצוואה, וזאת כמתחייב על פי חוק הירושה.