צוואה הלכתית

 מדינת ישראל, אשר מוגדרת כמדינה יהודית ודמוקרטית, מכירה בשתי מערכות משפט נפרדות, אשר מתייחסות פעמים רבות לאותם הנושאים.

הראשונה היא מערכת המשפט האזרחי, אשר אחראית על ניסוח חוק הירושה תשכ"ה-1965 שמסדיר את סוגיית עריכת הצוואות במדינת ישראל, וקובע את הנוסחים השונים של הצוואות המוכרות על ידי החוק.

כמו כן, מדינת ישראל מכירה גם בכללים המשפטיים מטעם ההלכה היהודית, וזאת בין היתר גם ביחס לדיני הירושה. מסיבה זו, קיימת אפשרות לנסח את צוואתו של אדם על בסיס עקרונותיה של ההלכה היהודית, וזאת כל עוד ניסוח הצוואה עומד בכללים אשר נקבעו במסגרת חוק הירושה.

צוואה בראי ההלכה היהודית

ההלכה היהודית מכירה בחשיבות של הכנת צוואה טרם פטירתו של אדם, ומסיבה זו מרבית הפוסקים בהלכה היהודית בימינו מקפידים לייעץ לכל אדם על ניסוח צוואה אישית טרם פטירתו. הדבר נובע בעיקר מהעובדה, שחלוקת רכושו של אדם לאחר פטירתו על בסיס המשפט האזרחי, שונה מאופן חלוקת רכושו על בסיס ההלכה היהודית. כך לדוגמא, בעוד שעל פי המשפט האזרחי כלל ילדיו של הנפטר יורשים את עזבונו, באופן שווה, הרי שעל פי דיני ההלכה, הירושה מחולקת שווה בשווה רק בין בניו של הנפטר, ולא בין בנותיו.

כמו כן, ההלכה היהודית מכירה גם בעובדה, שחלוקת עזבונו האחרון של אדם מהווה מטבעה סוגיה בעלת רגישות מיוחדת, אשר עלולה ליצור סכסוכים אישיים בין בני המשפחה, ולפגוע בלכידות התא המשפחתי. מסיבה זו, ועל מנת לשמור על שלום בית, מייעצים מרבית חכמי ההלכה על ניסוח צוואה טרם מותו של המוריש, במטרה להימנע מסכסוכים עתידיים.

איך מכינים צוואה הלכתית?

באופן עקרוני, קיימים מספר הבדלים בסיסיים בין צוואה הלכתית לצוואה אזרחית, כאשר עיקרון הבסיס במסגרת צוואה הלכתית הוא, כי המוריש לא יכול לצוות כי עזבונו יחולק באופן מסוים לאחר מותו. משכך, חלוקת הרכוש במסגרת צוואה הלכתית נעשית כ"מתנה", המוענקת מטעם המוריש לידי המוטבים, וזאת רגע אחד טרם מותו. עם זאת, ובדומה לעיקרון הבסיס של הצוואה האזרחית, גם במסגרת צוואה הלכתית יש באפשרות המוריש לסגת מצוואתו בכל רגע, או לשנותה כרצונו, וזאת עד לחלוקת הרכוש בפועל.

יש לציין בהקשר זה, כי מאחר ובסופו של דבר הצוואה נעשית עוד בחייו של המוריש, ומתבצעת בפועל טרם פטירתו, פוסקי ההלכה השונים ממליצים לכל אדם שלא להוריש את כלל רכושו, אלא להותיר בידיו סכום מצומצם כלשהוא.

במרבית המקרים, צוואה הלכתית, אשר מטבע הדברים מבקשת להתבסס על עקרונותיה של הדת היהודית, וזאת בשילוב עם הקווים המנחים של דיני הירושה במסגרת האזרחית, מנוסחת תוך התייעצות עם חכמי ההלכה מחד, ועם עורך דין בקיא בתחום הירושה מאידך. יש להבהיר, כי גם צוואה הלכתית נדרשת לעמוד בכללים העקרוניים אשר נקבעו במסגרת חוק הירושה, וזאת על מנת להבטיח את תוקפה המשפטי.

עם זאת, ובמידה ופלוני מעוניין להגיש ערעור על תוקפה המשפטי של צוואה הלכתית, הרי שהחוק מכיר בזכותו של כל אדם המעוניין בכך לפנות לבית הדין הרבני, אשר לו הסמכות לדון בתוקפה המשפטי של צוואה הלכתית, ולא לבית המשפט האזרחי. באופן עקרוני, החוק מכיר בסמכותם השווה של שני בתי המשפט לדון בסוגיות הנוגעות לתחום דיני הירושה בישראל, ולרבות תחום הצוואות, כך שבכל מקרה בו מדובר בצוואה המבוססת על עקרונות ההלכה, חשוב לפנות דווקא לבית הדין הרבני, וזאת על מנת להבטיח שהדיון יתקיים בהתאם לרוח ההלכה היהודית, אשר בהשראתה חוברה הצוואה עצמה.