חוק הירושה, שנחקק בשנת תשכ"ה, 1965, מכיל שורה ארוכה של מונחים משפטיים, סייגים והוראות הקשורות לענייני ירושה וצוואה. לצד הגדרות וקביעות כמו מי יכול להוריש ומי לא יכול להוריש, מהם התנאים לוויתור על ירושה, מהי העדיפות בין יורשים שונים שלא הוגדרו בירושה (יורשים על פי החוק), יש גם עניינים נוספים שזכו להתייחסות חשובה.
אחד מהעניינים הללו שיוצגו להלן נקרא "צוואת יורש אחר יורש". נושא זה, שעניינו רצונו של אדם להוריש את רכושו אך להשאיר בידו יכולת השפעה שתתקיים עם פטירתו של יורש נתון נידונה בסעיף 42 לחוק.
הורשה לשני יורשים
הרעיון הראשון שמוצג בצוואת יורש אחר יורש הוא שהמוריש (בלשון החוק – המצווה) מעוניין להעביר את הירושה לא לאדם אחד כי אם לשניים. עם זאת, לא מדובר במצב שבו המוריש מעוניין לחלק את ירושתו בין שני אנשים (בחלקים שווים או בלתי שווים).
במקרה זה, המוריש מעוניין שרכושו יועבר באופן מלא ומוחלט ליורש אחד ויחד עם זאת, לצוות שלאחר מותו של אותו יורש יועבר הרכוש ליורש אחר, הנראה בעיניו. יתכן, ויקבע תנאי חלופי שאיננו מות היורש הראשון וכך, כאשר יתקיים התנאי הזה או כמה תנאים מצטברים, יועבר הרכוש מיורש א' ליורש ב'.
כדי להבהיר זאת ניקח לדוגמא את מר אביבי. אביבי החליט לצוות בצוואתו את כל רכושו לבנו. מוסיף אביבי ומורה בצוואתו שעם מותו של הבן, סביון, יועבר רכושו לבנו של הבן – דקל. במבט ראשון, הדברים המוצגים כאן נראים ברורים. עם זאת, יש להעמיק ולהראות שלמעשה צוואה מסוג זה מטילה חיוב מסוים על בנו של אביבי – סביון. עוד נציין, שהחיוב המוטל על סביון הוא חלקי בלבד וכפי שנראה בהמשך, קיים גם חיוב מוסרי לצד זה המשפטי.
זכות חוקית וחובה מוסרית
היורש הראשון, בדוגמא שנתנו הלא הוא מר סביון, מקבל לידיו לאחר פטירתו של אביבי את כל רכושו – נאמר בית, רכב ותיק ניירות ערך בשווי מאתיים אלף שקלים חדשים. על פי הצוואה ניראה שמר אביבי מעוניין לשמור זכויות מסוימות לנכד, אך בלי לגרוע מזכויותיו של הבן.
אך האם אותו רצון מהווה חיוב חוקי על היורש הראשון? אכן, היורש הראשון, כאן – סביון, מחויב שלא לבטל את רצונו הברור של אביבי, דהיינו להוריש את הרכוש האמור לדקל לאחר מותו הסב והאב. לאחר פטירתו של סביון, יועבר הרכוש לידיו של דקל וסביון מנוע מלהעביר אותו בירושה לאדם אחר.
אך מה לגבי השימוש ברכוש על ידי סביון? האם הוא מוגבל? האם הוא, כיורש ראשון, יכול למכור את הדירה, למכור את הרכב, ולהוציא את הכספים הללו במלואם על טיולים מעבר לים, למשל? החוק לא מסייע לקבוע מסמרות בעניין זה, אך פסקי דין שנתקבלו מספקים תמרור מוסרי.
על פי פסק דין שהתקבל בבית המשפט, הוברר שרצונו של המוריש להעביר את רכושו ליורש שני (בדוגמא – מר דקל) ברור דיו בכדי שליורש הראשון (סביון) תהיה חובה מוסרית להותיר מן הירושה דבר מה ליורש השני. מהו אותו "דבר מה" זה לא ברור.
האם ניתן לחייב את היורש הראשון להתנהגות סבירה בכספי הירושה? לא! הדבר היחיד שעליו מורה החוק הוא שבמידה ונותרו כספים או רכוש מהירושה, חייב היורש הראשון להימנע מהעברתם למישהו אחר שאיננו היורש השני.
בדוגמא שנתנו, המוריש והיורשים היו כולם בני משפחה וסביר להניח שלא היו מתגלים ביניהם חילוקי דעות בעניין (על פי הנחת האדם הסביר). עם זאת, המצב היה בוודאי שונה לו לא היה קשר משפחתי בין היורשים או לו היו מתגלעים ביניהם סכסוכים שונים.