חוק הירושה תשכ"ה-1965, אשר מגדיר את מעמדן החוקי של הצוואות במדינת ישראל, קובע כי כל אדם רשאי לקבוע מה תהיה צוואתו, ובהתאם לרצונו החופשי. החוק גם קובע בהקשר זה, כי לכל אדם שמורה הזכות לבטל את צוואתו הקודמת, וזאת באמצעות ניסוח צוואה חדשה, ובהתאם לכללים המפורטים שנקבעו בחוק.
יש לציין בהקשר זה, כי ככלל, בכל מקרה בו המוריש מנסח צוואה חדשה, הרי שתוקפה המשפטי של הצוואה הישנה פג באופן מידי, וזאת ללא צורך בפעולה נוספת מצדו של המוריש.
ומה במקרים בו הנפטר ניסח צוואה חדשה, אך לא חתם עליה כנדרש?
חוק הירושה מבהיר, כי אחד מתנאי היסוד לתוקפה המשפטי של צוואה הוא חתימתו של המוריש על גבה, באופן אשר מאשר כי זו היא צוואתו האחרונה, המבטאת את רצונו הסופי והמוחלט בשאלה כיצד יחולק רכושו לאחר פטירתו.
מסיבה זו, ומאחר והחוק ככלל אינו מכיר בצוואות שאינן חתומות כבעלות תוקף משפטי, הרי שעל פניו, לצוואתו החדשה של המוריש אין תוקף משפטי, ומשכך לא ניתן להסתמך עליה במסגרת חלוקת הרכוש.
חשוב גם לציין, כי החוק מבהיר במפורש שהמוריש מחויב לחתום על צוואתו בכתב ידו באופן אישי, שכן בחתימתו על הצוואה הוא מאשר מבחינה משפטית את מהימנותה. מסיבה זו, דינה של חתימה אשר מבוצעת באמצעים אלקטרוניים כדינה של צוואה שאינה חתומה, כלומר צוואה חסרת כל תוקף משפטי.
האם יש חריגים לכלל?
בעוד שחוק הירושה מבהיר באופן מפורש כי צוואה שאינה חתומה אינה בעלת תוקף משפטי, הרי שבתי המשפט בישראל, אשר מכירים בעובדה כי מרבית האנשים אינם בעלי הכשרה משפטית, ואינם בקיאים תמיד בדרישות החוק, נוטים פעמים רבות להתגמש בסוגיות טכניות במסגרת ניסוח הצוואה, וזאת כל עוד ברור מעל לכל ספק כי הצוואה אכן נכתבה על ידי המוריש עצמו, ומבטאת את רצונו האחרון והמוחלט בסוגיית חלוקת רכושו.
על אף שלרוב, במקרים בהם בית המשפט נדרש להכריע בין צוואה שאינה חתומה לצוואה חתומה, הוא יעדיף להכיר בצוואה החתומה, גם אם היא המוקדמת מבין השתיים, הרי שלבית המשפט קיימת סמכות במידת הצורך להעדיף את הצוואה המאוחרת, למרות שאינה חתומה.
חשוב להדגיש בהקשר זה, כי בתי המשפט בישראל, אשר מטבע הדברים סמכותם מבוססת על החוק היבש, אינם נוהגים בדבר בקלות ראש. על מנת להתעלם מהחוק ולהעדיף את הצוואה שאינה חתומה, הפונה נדרש לספק לבית המשפט הוכחה חותכת לכך שהצוואה החתומה אינה מבטאת עוד את רצונו האחרון של המוריש, וזאת למעלה מכל ספק.
כמו כן, יש להוכיח גם שהצוואה המאוחרת נוסחה אף היא על ידי המוריש עצמו, וכן את הסיבה לכך שהמוריש לא חתם על הצוואה. במקרים מסוימים, וכפי שבית המשפט פסק בסוגיה, גם טענה בדבר חוסר תשומת לבו של המוריש לעניין החתימה יכולה להתקבל, כל עוד שאר הדרישות האחרות מולאו במלואן.
הגשמת רצון הנפטר
מטבע הדברים, סוגיה זו מהווה נושא סבוך במיוחד מבחינה משפטית, וזאת בשל העובדה כי בבסיסה, מדובר בשאלה שאינה משפטית, דהיינו הרצון להגשים את רצונו האחרון של הנפטר. מסיבה זו, בתי המשפט נוהגים פעמים רבות לפנים משורת הדין, במקרים בהם קיים יסוד סביר להניח שהדבר מגשים את רצונו האחרון של הנפטר.
עם זאת, וטרם הדיון המשפטי, חשוב מאוד להתייעץ עם עורך דין בקיא ומיומן בתחום דיני הירושה, על מנת להבטיח שרצונו האמתי והאחרון של המוריש יזכה לביטוי מלא גם לאחר פטירתו.