חוק הירושה, התשכ"ה – 1965, בבואו להגדיר מהם התנאים החוקיים הנדרשים לשם הענקת תוקף משפטי לצוואה מסוימת, קובע כי התנאי הראשון הנדרש מכל צוואה הוא היותה אישית, אשר נכתבה על ידי המוריש עצמו, וזאת מרצונו החופשי ובאופן אשר מבטא את רצונו האחרון בשאלה למי יועבר רכושו לאחר פטירתו.
מסיבה זו, ועל מנת למנוע אפשרות שצוואתו האחרונה של הנפטר לא תשקף את רצונו האחרון, החוק מבהיר בפירוש כי כל חלק בצוואה אשר נכתב שלא מרצונו החופשי של המוריש, אלא כתוצאה מהשפעה חיצונית שאינה סבירה, נחשב כבטל ומבוטל מבחינה משפטית, ולא ניתן להסתמך עליו בשום צורה במסגרת חלוקת רכושו של הנפטר לאחר מותו.
מהי "השפעה חיצונית שאינה סבירה"?
אמנם, ומטבע הדברים, פעמים רבות קשה לדעת מה היו שיקוליו השונים של מנסח הצוואה, ובמיוחד במקרים בהם זו נכתבה באופן אישי, וללא עדים. עם זאת, חוק הירושה קובע במפורש, ובמסגרת סעיף 30 (א) לחוק, כי כל צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית, תוקפה המשפטי מבוטל.
סעיף זה מבהיר כי בכל מקרה בו הצוואה נכתבה שלא מרצונו החופשי של המוריש, אלא באילוצו של אדם אחר, ולחילופין תחת איומים מצד אותו האדם על המוריש, הצוואה אינה נחשבת כזו המבטאת את רצונו האמתי והאחרון של המוריש, ומשכך אינה בעלת תוקף משפטי.
חשוב לציין בהקשר זה, כי, לעניין המונח "השפעה בלתי הוגנת", החוק אינו קובע במפורש מהי השפעה שכזו, והדבר מונח לשיקול דעתו הפרטני של בית המשפט. עם זאת, בעוד שבמרבית המקרים, שיחות בין המוריש לבין בני משפחתו ביחס לצוואה אינם מוגדרים כ"השפעה בלתי הוגנת", כמו גם עצם הניסיון לשכנעו כי יכתוב צוואה, הרי שכל הצעה בלתי חוקית הניתנת למוריש במטרה לשנות את החלטתו, וכן כל ניסיון לשנות את החלטתו באמצעות מצגי שווא למיניהם, עלולים להיכלל במסגרת המונח "השפעה בלתי הוגנת", ולהביא לביטול תוקפה המשפטי של הצוואה.
מה עושים במקרה שיש חשד לכתיבת צוואה בכפייה?
החוק בישראל מתיר לכל אדם אשר מבקש להביע את התנגדותו לקיומה של צוואה מסוימת, מכל סיבה שהיא, להגיש בקשת התנגדות לקיום צוואה לרשם לענייני ירושה, אשר מעביר את הדיון בבקשה לבית המשפט לענייני משפחה.
במסגרת הדיון המשפטי נדרש מגיש ההתנגדות להבהיר מהי הסיבה העומדת מאחורי התנגדותו, כאשר טענתו נדרשת להיות מגובה במסמכים רלוונטיים המגבים את דבריו.
חשוב להדגיש בהקשר זה, כי במרבית המקרים, ובמיוחד בשעה שמדובר בצוואה בעלת תוקף משפטי, בית המשפט דורש ממגיש ההתנגדות לספק הוכחה חותכת, ומעל לכל ספק סביר, כי הצוואה אכן נכתבה שלא מרצונו החופשי של המוריש, כאשר טענות בעלמא, אשר אינן מגובות במסמכים או עדויות רלוונטיות, נדחות במרבית המקרים על הסף.
מסיבה זו, בכל מקרה של דיון בסוגיה, חשוב מאוד להתייעץ עם עורך דין בקיא ומנוסה בתחום, על מנת להבטיח שלא יעשו טעויות בשגגה, אשר עלולות להביא להפסד משפטי בתיק.
בסופו של דבר, קיימת רק דרך אחת להימנע לחלוטין ממקרים שכאלו, והיא באמצעות תכנון מוקדם, וניסוח הצוואה מטעם המוריש באופן ברור וגלוי. אמנם גלוי וברור כי לעיתים קיים קושי למוריש להציג את צוואתו בפני משפחתו עוד בהיותו בחיים, אך פעולה מוקדמת שכזו, לא רק שמאפשרת מתן הסבר נהיר מצד המוריש לגבי אופן ניסוח הצוואה, אלא גם מונעת לרוב סכסוכים משפחתיים עתידיים והליכים משפטיים ארוכים ויקרים, מהם כל הצדדים מפסידים בסופו של דבר.