צוואה של אדם תשוש נפש

בהתאם להגדרה הרפואית המקובלת, הכינוי "תשוש נפש" מתייחס לאדם אשר סובל ממגבלות קוגניטיביות משמעותיות, לרבות אובדן זיכרון, בלבול, קושי בהבנת תכנים ובעיכול מידע, וזאת באופן  אשר פוגע משמעותית בתפקודו היום יומי.

אחד מהגורמים העיקריים המובילים להגדרתו של אדם כתשוש נפש הוא הופעתה של דמנציה (שיטיון), כאשר הגורם המרכזי והמוכר ביותר לשיטיון היא מחלת האלצהיימר.

האם תשוש נפש רשאי לנסח צוואה?

חוק הירושה תשכ"ה-1965 מבהיר במפורש מהם התנאים הנדרשים לשם ניסוח צוואה בעלת תוקף משפטי, כאשר אחת מהתנאים לכך היא היותו של המוריש במצב של "צלילות" בעת כתיבת הצוואה, באופן אשר מאפשר לו להביע את רצונו החופשי והשקול בשאלת גורל רכושו.

בהתאם להגדרה זו, נראה על פניו כי התשובה לשאלה היא שלילית, שכן במצב בו המוריש סובל משיטיון, אין לכאורה באפשרותו לקיים שיקול דעת בניסוח הצוואה. עובדה זו, אשר הוכרה על ידי בתי המשפט בישראל במספר פסקי דין, מובילה למקרים רבים בהם בתי המשפט בישראל אינם מכירים בתוקפם המשפטי של צוואות אשר נכתבו ונוסחו בלעדית על ידי סובלים משיטיון.

עם זאת, חשוב לזכור כי השאלה המרכזית העומדת למול עיניו של בית המשפט, היא מהו רצונו האחרון של המוריש, כאשר עיקרון זה גובר לרוב על כל שיקול אחר. מסיבה זו, קיימים מקרים חריגים, בהם, וחרף העובדה שהוכח כי המוריש סבל משיטיון, הרי שלא הוכח כי הדבר פגע בצלילות דעתו במידה המצדיקה התעלמות מצוואתו האחרונה, וזאת כמובן בהסתמך על מסמכים רפואיים, חוות דעת רפואית ועדויות רלוונטיות נוספות.

כך שבסופו של דבר, בתי המשפט בישראל מקפידים במרבית המקרים לבחון כל סוגיה לגופה, ולא לפסול באופן אוטומטי כל צוואה אשר נוסחה על ידי אדם הסובל משיטיון.

על מה חשוב להקפיד בעת ניסוח צוואה על ידי סובל משיטיון?

מטבע הדברים, וכפי שהובהר לעיל, ההוכחה כי המוריש סבל משיטיון בעת חתימתו על הצוואה מהווה גורם בעל משקל רב בשאלה האם יש להכיר בצוואה כבעלת תוקף משפטי. עם זאת, ובמידה וניתן להוכיח מעל לכל ספק, כי מצבו הרפואי של המוריש לא היה בעל השפעה מכרעת על ניסוח צוואתו, וכי זו אכן מבטאת את רצונו החופשי והצלול, הרי שבמרבית המקרים הדבר מספיק עבור בית המשפט.

מסיבה זו, ועל מנת להוכיח את תקפותה המשפטית של הצוואה, מומלץ להציג בפני בית המשפט מסמכים רפואיים המוכיחים כי בעת כתיבת הצוואה, השיטיון לא היה בדרגת חומרה אשר מנעה מהמוריש להפגין שיקול דעת. בנוסף, ניתן גם להציג עדויות נוספות מטעם מקורביו של המוריש, אשר יוכלו לתאר את התנהלותו השקולה בתקופה זו, מה שמהווה "עדות אופי" אשר לה משקל רב מטעם בית המשפט.

כמו כן, ובמיוחד במקרים בהם תשוש נפש מבקש לנסח צוואה, עדיף מראש לנסחה בנוכחות עדים, אשר יוכלו בעתיד להעיד במידת הצורך כי זו נוסחה תחת שיקול דעת ומתוך צלילותו של המוריש. לשם כך, עדיף להיעזר בשירותיו של עורך דין הבקיא בתחום הירושה, אשר יוכל להדריך כיצד ניתן לנסח את הצוואה בצורה ברורה, אשר תוכיח כי מצבו של המוריש היה כשיר לניסוח הצוואה.

בסופו של דבר, בתי המשפט משתדלים תמיד, וככל שהדבר אפשרי, להיענות לרצונו האחרון של המוריש. מסיבה זו, הוכחה חותכת כי למצבו הרפואי של המוריש לא הייתה השפעה ספציפית על כתיבת הצוואה, לרוב תעשה את העבודה, ותאפשר לבית המשפט לכבד את רצונו האחרון של המוריש, כפי שמתבטא בצוואתו האחרונה.