צוואה היא נייר משפטי שמבטא את רצונו של המנוח. קיימים 4 סוגי צוואות – צוואה בכתב יד, צואה בעדים, צוואה בפני רשות, וצוואת שכיב מרע שנקראת גם צוואה בעל פה.
התנאים החשובים לקיומה של צוואת שכיב מרע כמפורט בחוק
המצווה הוא במצב של שכיב מרע או שראה את עצמו ככזה;
שני עדים שמבינים את לשונו של המצווה ישמעו את דבריו;
העדים ירשמו את דברי המצווה בזיכרון דברים, ויחתמו עליו;
זיכרון הדברים יופקד אצל רשם הירושה;
הרישום החתימה על זיכרון הדברים וההפקדה יעשו סמוך ככל שניתן לציווי;
המצווה הוא שכיב מרע
סעיף 23 לחוק הירושה קובע, שצוואת שכיב מרע תעשה על ידי מי שהוא מצוי במצב של שכיב מרע כלומר שוכב במיטת חוליו ונמצא לפני מותו, או מי שרואה את עצמו ככזה (החולה במחלה קשה) הנמצא מול פני המוות. שכיב מרע לפי המשפט העברי הוא מצב שבו אדם חולה, אינו יכול עוד ללכת, והוא שוכב במיטתו ואין הוא יכול לקום ממשכבו ולהכין צוואה מסודרת.
כדי שהאדם יחשב שכיב מרע, יש צורך בהתקיימות שני יסודות : יסוד אובייקטיבי לפיו החולה נחשב מבחינה רפואית כמי שנמצא לפני מותו, ובמקביל גם יסוד סובייקטיבי, שמשמעותו שהאדם רואה עצמו כמי שעומד למות. התנאי שהמצווה הוא שכיב מרע הוא תנאי סף ודרישה מהותית לקיום הצוואה.
מבחינים בין מצב משפטי ובין מצבו הפיזי של המצווה בזמן שעשה את צוואתו. כלומר, גם אם שוחרר מהאשפוז, יכול הוא לעשות צוואת שכיב מרע כאשר יש סמיכות של מועדים בין עשיית הצוואה לבין שחרורו מבית החולים.
צוואה בעל פה תתבטל אחרי חודש אם חלפו נסיבות עריכתה ומצווה נשאר בחיים.
העדים
אדם הנמצא במצב של שכיב מרע, יכול להגיד את צוואתו בפני שני עדים שמבינים את שפתו. תפקיד העדים מהותי וחשוב מאחר ומדובר בצוואה בעל פה. בית המשפט צריך לוודא שהעדים הם מהימנים וניתן לסמוך עליהם. עדי הצוואה עשויים להיות גם הזוכים ולכן קיים תמיד חשש לעדות שקר, ולפיכך בית המשפט צריך להשתכנע שמדובר בצוואת אמת מעל לכל ספק.
זיכרון הדברים
העדים לצוואה יערכו מיד זיכרון דברים המפרט את דברי המצווה. את זיכרון הדברים יש לרשום מיד או בסמוך מאוד לאמירת המצווה, לחתום עליו, ולהפקידו אצל הרשם לענייני ירושה. עם זאת היה וקיימות נסיבות מצדיקות לכך שהעדים נמנעו מטעמים מסוימים לרשום את הדברים בסמוך ככל שניתן לציווי, ולהפקיד את זיכרון הדברים מיד לאחר מכן – לבית המשפט שיקול דעת שלא לפסול את הצוואה בשל כך .
רישום דברי המצווה חתימה על זיכרון הדברים והפקדתו אצל רשם הירושה בסמוך ככל שניתן לפעולת הציווי, הם רכיבים פורמאליים. הרציונאל העומד מאחורי דרישה זו היא העובדה, שמאחר וקשה להתחקות אחרי גמירות דעתו של המצווה, רצה המחוקק באמצעות דרישות צורניות למנוע עדויות שקר והשפעה בלתי הוגנת.
פגמים בצוואה שכיב מרע
לבית המשפט יש שיקול דעת באשר לפגמים שנפלו בצוואה והיכולת לרפא אותם. עם זאת, היה ובית המשפט אינו משוכנע בקשר לכוונת המנוח, לא ניתן לרפא פגמים צורניים.
חוק הירושה מאפשר לקיים צוואה שנפלו בה פגמים צורניים כאשר בית המשפט משתכנע שהצוואה משקפת את רצונו של המצווה.
התמהמהות בכתיבת זיכרון הדברים ובהפקדתו אצל רשם הירושה נחשבים לפגם עם זאת ניתנים לתיקון בנסיבות מסוימות.
שני עדים הם יסוד מהותי לקיום הצוואה, עם זאת בית המשפט אפשר לקיים גם צוואת שכיב מרע כאשר עד אחד נכח פיזית ליד המצווה. והשני רק שמע אותו. לא ניתן לוותר על עד אחד עם זאת, הציווי בעל פה בפני העדים לא חייב להיות באותו מעמד בו זמנית (זאת בניגוד לצוואה בכתב).
לסיכום
צוואת שכיב מרע היא צוואה בעל פה, ובשל כך, בניגוד לסוגי צוואות אחרות, קשה להוכיח את אמיתותה וגמירות הדעת (כוונתו האמיתית) של המצווה במועד הציווי. בית המשפט צריך לסמוך על העדים ועל אשר נכתב בזיכרון הדברים. מכיוון שכך, דרש המחוקק בנוגע לצוואה כזו, עמידה מוגברת בדרישות הפורמאליות.